בג"ץ 914/20 פלוני נ. שר הביטחון

1.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים והדברים שהשמענו אנו באשר לחשיבות הנושא שהועלה בעתירה – הן ברמה הפרטנית הנוגעת לעותר והן ברמה הכלל צה"לית – הצענו לעותר לשקול אם הוא עומד על הסעדים שנתבקשו בעתירה. לאחר התייעצות הודיעה באת-כוח העותר כי הוא אינו עומד על הוצאת הצווים שנתבקשו וכי די לו בכך שהנושא נדון ובית המשפט נתן דעתו לדברים והעיר את אשר העיר.

2.

אכן, עיון בכתבי הטענות ונספחיהם, בטיעונים שנשמעו בפנינו ובמסמכים שהוצגו לנו במהלך הדיון הנוגעים להליכים המשמעתיים שננקטו נגד המשיבים 6, 7 ו-9, כל אלה מלמדים כי המעשים המחפירים שעוללו משיבים אלה לעותר, לא היו נחלתו בלבד וכי יש אחיזה לטענה כי מדובר בהתנהלות שנתפסת כסוג של "הווי" יחידתי.

3.

הווי מעוות כזה הוא פסול מכל פסול ויש לעשות כל הניתן על מנת לבער אותו מן היסוד. דומה כי קצינת השיפוט שגזרה את דינם של המשיבים 6, 7 ו-,9 היתה ערה לכך שאין מדובר באירוע נקודתי וכי נדרש בנושא זה טיפול ברמה המערכתית. על כך מלמדת פסקת הסיום בגזר-הדין שניתן בהליך המשמעתי בעניינו של המשיב 7, בה ציינה קצינת השיפוט כי יש להעביר עותק מגזר-הדין לפרקליטת חיל הים ולרמ"ט חיל הים על מנת שישקלו קיום בדיקה מקיפה בדבר התנהגות דומה בחלק מבסיסי החיל.

4.

יש לקוות כי הוראה זו אכן יושמה ומן הראוי כי המשיב 3 יתן דעתו לכך ויוודא כי כך נעשה. כמו כן, בהינתן טענות מטרידות שנשמעו מפי מפקדים בכירים כי לא הכירו את ההוראות הקבועות בפקודות מטכ"ל באשר למסלול הטיפול שיש לנקוט במצבים כאלה, מן הראוי לרענן בכל הדרגים הרלוונטיים את אותן הוראות, על מנת שאם חלילה יישנה מקרה דומה, תתקיים חקירת מצ"ח וימוצו ההליכים הנדרשים בהתאם להוראות אלה. לא כך היה במקרה דנן, אם כי בסופו של דבר – ובמידה רבה בזכות הנחישות ואומץ-הלב של החייל הנפגע – העותר שלפנינו – ושל אביו, ננקטו הליכים משמעתיים בעניינם של המשיבים הנ"ל.

5.

לאחר שאמרנו כל זאת ובהינתן העובדה כי הדין המשמעתי מוצה לפני למעלה משנתיים עם המעורבים הישירים בפרשה ומפקד נוסף של העותר קיבל הערה פיקודית, איננו סבורים כי יש מקום להתערבותנו בהוצאת הצווים שנתבקשו.

האמור לעיל ממצה, איפוא, את הדיון בעתירה והיא נמחקת בזאת בלא צו להוצאות.