פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
9149/10
לפני:
כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט י' דנציגר
העותר:
ד"ר מוחמד ס. ותד, עו"ד
נ ג ד
המשיבים:
1. כנסת ישראל
2. יושב ראש הכנסת השמונה עשרה
3. ראש הממשלה
4. שר הפנים
5. נשיא המדינה
בקשת העותר למחיקת העתירה ופסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד מיום
25.3.2014; תגובת המשיבים 2-1 מיום 10.4.2014; ותגובת המשיבים 5-3 מיום
10.4.2014
תאריכי הישיבות:
כ"ה בכסלו התשע"ב
(21.12.2011);
ו' בכסלו התשע"ג
(20.11.2012)
בשם העותר:
בעצמו
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד ד"ר גור בליי
בשם המשיבים 5-3:
עו"ד חני אופק
פסק-דין
1.
ביום 13.12.2010 הוגשה העתירה שלפנינו, שעניינה בחוקתיותו של חוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט והמינהל) (תיקון מספר 1), התשע"א-2010, אשר קבע כי החלטת הממשלה, במסגרת הסכם או באופן חד צדדי, לפיה המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל לא יחולו עוד על שטח, טעונה את אישור הכנסת ועריכת משאל עם. העתירה העלתה טענות כנגד תוכנו של ההסדר וכנגד אופן הסדרתו בחקיקה ראשית, ולא בחוק-יסוד. ביום 20.11.2012 ניתן בעתירה צו על תנאי בשאלה "האם ההסמכה לעריכת משאל עם אינה חייבת להיות מעוגנת בחוק יסוד, ואם כן – היש מקום להתערבות שיפוטית ". הדיון בהתנגדות לצו על תנאי נקבע ליום 17.6.2014, ואולם ביום 12.3.2014 התקבל בכנסת בקריאה שנייה ושלישית חוק-יסוד: משאל עם ,
אשר עיגן את ההסמכה לעריכת משאל עם בחוק-יסוד.
2.
הכל מסכימים כי העתירה התייתרה, ויש למחוק אותה. נותרה, אפוא, רק המחלוקת בשאלת ההוצאות.
לאחר עיון בטענות הצדדים, לא ראינו מקום ליתן צו להוצאות.
ניתן היום, י"ג באייר התשע"ד (13.5.2014).
המשנָה לנשיא
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט