בג"ץ 9153/99 חלבי אמיו נ. קצין התגמולים

בקשה לפטור מאגרה וערבון, במסגרת בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט יעקבי-שווילי) בע.נ. 213/99.

1.בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה (להלן: "הוועדה הרפואית") לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט1959- (נוסח משולב) (להלן: "החוק"). הוועדה הרפואית שללה את הקשר בין מחלת הסכרת בה לקה המבקש בשנת 1990 לבין יתר לחץ הדם ממנו סבל המבקש בתקופת שירותו הצבאי (שירות ממנו שוחרר ב1983-). זאת נוכח ריחוק הזמנים ונוכח היעדר מידע בספרות הרפואית בדבר קשר בין המחלות. כמו-כן דחתה הוועדה הרפואית את טענות המבקש בדבר החמרה במחלת לחץ הדם ממנה הוא סובל. בית המשפט המחוזי סרב להתערב בשתי קביעות אלו בקבעו, כי המדובר בקביעות רפואיות שבית משפט הדן בערעור לפי חוק הנכים לא יידרש להן.

2.בבקשה שבפני טוען המבקש, כי מצבו הכלכלי קשה, הוא סובל מנכות של 100% אינו עובד, אינו משתכר ואינו מקבל קיצבה (למעט קיצבה חודשית של 150 ש"ח מאגף השיקום) וסמוך אצל שולחנם של הוריו. כתימוכין לטענותיו הוא מצרף אישורים ומכתבים של גורמי רווחה ואישי ציבור.

3.המשיב אינו חולק על טענותיו של המבקש באשר למצבו הכלכלי הקשה. עם זאת הוא טוען, כי בקשת רשות הערעור אינה מגלה כל עילה, שכן כל עניינה הוא בקביעות רפואיות-עובדתיות, שאינן יכולות להוות תשתית אף לערעור לבית המשפט המחוזי, ומקל וחומר לבית המשפט העליון. מטעם זה הוא מתנגד למתן פטור מתשלום אגרה והפקדת ערבון.

4.אכן, על פני הדברים, דומה, כי בקשת רשות הערעור שבפני אינו מגלה עילה, ולמצער - כי סיכוייה נמוכים ביותר. צירופם של סעיף 34 (א) לחוק הנכים (המגביל הגשת ערעור נכים לבית המשפט המחוזי לנקודות משפטיות בלבד) יחד עם ההלכה המצמצמת באשר לדיון בבקשות רשות ערעור שני המוגשות לבית משפט זה (וראו: ר"ע 103/82, חניון חיפה בע"מ נגד מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123) מלמד, כי סיכויי בקשת רשות הערעור שבפני הם זעומים. חרף זאת, נוכח מצבו הקשה (שאינו שנוי במחלוקת) של המבקש, נוכח חשיבות הבקשה לעניינו, ונוכח העובדה שהמדובר בבקשת רשות ערעור לפי חוק הנכים, מצאתי לנכון להקל מעט עם המבקש, לפטרו מתשלום אגרה ולהעמיד את סכום הערבון הנדרש ממנו על סך 3,000 ש"ח.

המבקש יפקיד את סכום הערבון תוך עשרים יום ממועד המצאתה של החלטתי זו.