בג"ץ 9157/07 יונה גליק נ. מדינת ישראל אגף החינוך

לבקשת העותר, ומשנתייתרה העתירה – הריני מורה על מחיקתה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי ראוי לחייב את המשיבים בתשלום שכר טרחת עורך-דין לעותר בסכום של 3,000 ₪. העותר קיבל את הסעד שביקש (הנפקת אישור-שקילות לגבי התואר השלישי שרכש במוסד אקדמי בחו"ל); זאת, בעקבות פסק-הדין בבג"ץ 1398/07 ד"ר לביא-גולדשטיין נ' משרד החינוך (טרם פורסם; 10.5.2010), ויישום המתווה העקרוני שנקבע שם על עניינו של העותר (זאת לאחר שהדיון בתיק הנוכחי הושהה עד להכרעה בבג"ץ 1398/07). ניתן אפוא לומר כי הגשת עתירה זו הייתה מוצדקת, והמדינה אינה טוענת אחרת היום. כל שטוענת המדינה בקשר לפסיקת הוצאות בהליך זה הוא שהסוגיה של הכרה בשקילות תארים שלישיים זרים, אשר הושלמו עובר לפרסום כללי ועדת כץ, עמדה במחלוקת משפטית מהותית וכנה, וכי "מחלוקת זו דרשה בירור והכרעה על ידי בית המשפט הנכבד, וכך נעשה". לדברי המדינה, משניתן פסק-הדין בבג"ץ 1398/07 פעלה היא במהירות ראויה ותוך זמן סביר על-מנת להנפיק לזכאים, ובהם העותר, את האישור המבוקש. אלא שטענה זו של המדינה אין בה כדי לשלול את ההצדקה לפסיקת הוצאות לטובת העותר, שהגיש עתירה מוצדקת וזכה בסופו של יום לסעד שביקש, אף כי מהות המחלוקת והתנהלות המדינה בהחלט עשויים להשפיע על שיעור ההוצאות.

יצוין, כי בבג"ץ 1398/07 נקבע בסיפא לפסק-הדין כך: "כעולה מפסק הדין – המשיבים לא התנהלו כראוי במהלך הדרך, אולם בשים לב לכך שלקראת סיום ההליך הם היו נכונים לשנות עמדתם וכן בהתחשב בעובדה שרק לגבי חלק מהעותרים העתירה התקבלה במלואה – לא יעשה צו להוצאות". בענייננו לעומת זאת העותר עומד לבדו ואין מחלוקת כי קיבל את הסעד העיקרי שביקש. לא למותר לציין כי עוד לפני פסק-הדין בבג"ץ 1398/07 הביע העותר נכונותו ורצונו לסיים את ההליך בפשרה (לפי הצעה שיזמה המדינה), אך בסופו של דבר העניין לא יצא אל הפועל מסיבות המפורטות בהודעת המדינה מיום 24.1.2010.

בנסיבות העניין, לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק, ובהתחשב בכך שהבירור העקרוני וההכרעה בסוגיה שבמחלוקת נעשו במסגרת הליך אחר, ראיתי לנכון לפסוק במקרה זה, כאמור, שכר טרחת עורך-דין לעותר בסכום של 3,000 ₪.