בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 9166/04
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט י' עדיאל
העותר:
עבד אלכרים אבו רביעה
נ
ג
ד
המשיבים:
1.מדינת ישראל -משרד החינוך
2.אבו רביעה אדיב, מנהל ביה'ס תל ערד
בקשה למתן צו על תנאי
בשם המשיבים:
עו"ד אופירה דגן
פסק-דין
השופט י' עדיאל:
עניינה של עתירה זו בתפקודו של משיב 2, מנהל בית ספר יסודי תל-ערד. העותר, סגן מנהל בית הספר, טוען כי הוא זוכה ליחס מעליב ולהטרדות מצדו של מנהל בית הספר, אשר מתנהג כלפיו בצורה "רודנית", וזאת בשל כך שאחיו של העותר, שהיה מפקח במשרד החינוך, לא סייע למנהל בית הספר להתמנות כמפקח. עוד טוען העותר, כי המנהל כשל בתפקידו בכך שהשתמש בכוח פיסי נגד תלמידים, דיווח על שעות עבודה בהן לא לימד, וגרם להידרדרות רמת הלימודים בבית הספר. העותר, פנה בעניין זה, לטענתו, למשרד החינוך, אולם טענותיו לא זכות לאוזן קשבת.
המשיבים צרפו לתגובתם מכתב אותו שלח העותר למפקח מחוז הדרום של משרד החינוך לאחר שהוגשה העתירה, ובו הודיע העותר כי בינתיים יושרו ההדורים בינו ובין מנהל בית הספר וכי הוא מבטל את העתירה. אולם, לאחר שהמשיבים הודיעו לעותר שעליו להודיע לבית המשפט על ביטול עתירתו, הוא שינה טעמו וסירב למחוק את העתירה. בכל מקרה, טוענים המשיבים, הסמכות הייחודית לדון בעתירה זו מסורה לבית הדין לעבודה, הואיל ומדובר בסכסוך בין עובד למעביד.
דין העתירה להידחות.
עניינה של העתירה בסכסוך שנפל בין העותר לבין מנהל בית הספר על רקע יחסי עבודה מקולקלים בין השניים. ספק רב בעיני אם מחלוקות מעין אלו ניתנות לפתרון באמצעות התדיינות משפטית. בכל מקרה, מקובלת עלי טענת המשיבים שהסמכות לדון בטענות מסוג זה, הנוגעות ליחסי העבודה שבין העותר לבין מנהל בית הספר ובין האחרון לבין המדינה – מעבידתו, מסורה לבית הדין האזורי לעבודה, מכוח סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. ככל שלעותר טענות המחשידות את מנהל בית הספר בביצוע מעשים פלילים, טענות אלה ודאי שאינן ראויות לבירור ראשוני בפני בית משפט זה.
העתירה נדחית.
ניתן היום, כ"ו בכסלו תשס"ה (9.12.2004).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ת ש ו פ ט