בג"ץ 9170/09 נאדרה טההא נ. שר הפנים

השופט ס' ג'ובראן :

עניינה של עתירה זו בבקשת העותרת 1 (להלן: העותרת ) ליתן לילדיה הבגירים, העותרים 2-4, מעמד במדינת ישראל.

העותרת אזרחית ישראל משנת 1997. במועד קבלת האזרחות ילדיה הקטינים, באותה עת, לא קיבלו אזרחות עימה. בשנת 2001 קיבלה העותרת אפוטרופסות על ילדיה, מתוקף החלטת בית הדין השרעי. בשנת 2005 הגישה העותרת עתירה לבית משפט זה (בג"צ 1863/05) כנגד המשיב בבקשה כי ירשום את ילדיה במרשם האוכלוסין, אולם בהמשך, ביום 28.6.2005, נמחקה העתירה, בהתאם לבקשתה, מכיוון שלא קדמה לה פניה למשיב בעניין זה. בשנת 2007 התקבלה פניה אצל המשיב לרישום ילדיה במרשם האוכלוסין, ופניה זו סורבה מכיוון שילידה בגירים ואינם עומדים בהוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. לאחר מכן הגישה העותרת עתירה נוספת לבית משפט זה (בג"צ 10125/07) בבקשה להענקת מעמד לילדיה. ביום 20.4.2009 ניתן פסק דין בעתירה הקובע כי:

"בעלי הדין הגיעו להסכמה כדלקמן:

א.העותרים יפנו תוך שלושים ימים לוועדת השגות או לוועדה המקצועית שלפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003.

ב.צו הביניים שאסר על גירושם של העותרים 4-2 מן הארץ יעמוד בעינו לתקופה של שלושים ימים מהיום.

ג.העתירה תימחק".

ביום 7.5.2009 פנתה העותרת לועדת ההשגות של המשיב בבקשה ליתן מעמד לילדיה, וביום 9.6.2009 נדחתה בקשתה, מכיוון שהיא חורגת מהנושאים שבסמכותה. בהמשך, הוגשה בקשה מטעם העותרת לוועדה המקצועית של המשיב לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. בנוסף הם פנו בעתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים (עת"מ 1809/09, כבוד השופט מ' סובל ) אשר קבע בהחלטתו מיום 30.10.2009 כי:

"תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974, עליה מבוסס חלק ניכר מהעתירה, חלה על "ילד שנולד בישראל", ואילו עותרים 3-4 נולדו מחוץ לישראל, בבלעין וברמאללה. לא ייפלא אפוא כי העותרים הגישו בקשה במישור ההומניטרי לוועדה המקצועית שלפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הורשת שעה), תשס"ג-2003. זאת בהתאם להסכמה מיום 20.4.09 בבג"ץ 10125/07. טענתם לפיה הוועדה המקצועית נמנעה מלהשיב לפנייתם אינה יכולה לשמש עילה לעתירה בפני בית משפט זה,

שסמכותו הוחרגה

מטיפול ב"החלטות לפי סעיפים 3א1 ו-3ג" לחוק האמור (פרט 12(3) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000). העותרים ינמקו תוך 5 ימים מדוע לא תימחק עתירתם על הסף לאור האמור".

בהמשך לאמור, ביום 8.11.2009 מחק בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה.

מכאן העתירה שלפנינו.

העותרת טוענת כי יש ליתן לה ולילדיה, העותרים 2-4, מעמד במדינת ישראל מכוח תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974, וכן מכוח עקרונות משפט כלליים. עוד היא טוענת כי הועדה המקצועית של המשיב לא דנה בעניינה ולא עדכנה

אותה כי בקשתה בטיפול על אף פניות חוזרות ונשנות.

המשיב טוען כי בכל הנוגע לתקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974, אין מקום לפנות לבית משפט זה לאחר החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים , שמחק את עתירת העותרת, שבוססה על טענה זו. כמו כן, בכל הנוגע למתן מעמד מטעמים הומניטאריים, בקשתה של העותרת עדיין תלויה ועומדת בפני הועדה המקצועית של המשיב, ושתתקבל החלטה בעניינם של העותרים, יהיו אלה רשאים, ככל שרצונם בכך, לתקוף החלטה זו בפני הערכאה המתאימה.

לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף. העתירה אינה מגלה כל תשתית עובדתית אשר יכולה להקים עילה להתערבותו של בית משפט זה. העותרים טוענים כי יש ליתן להם מעמד במדינת ישראל מכוח תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974, ובעניין זה אין לנו להוסיף מעבר לקביעותיו של בית המשפט לעניינים מנהליים בסוגיה זו , כפי שציינה המשיבה בתגובתה. על כן, ובהתאם לפסק הדין שניתן בעניינם בבג"צ 10125/07, כיום ההליך הנכון, הינו פניה לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים

לוועדה המקצועית של המשיב, כפי שאכן עשתה העותרת, ומובן כי איננו מביעים כל עמדה באשר להחלטת הועדה לגופה. המשיבה ציינה כי בקשתה של העותרת עדיין תלויה ועומדת, ובכל הנוגע לסוגיה זו העתירה שלפנינו היא בבחינת עתירה מוקדמת, ועל כן אין מקום כי בית משפט זה ידון בעתירה, לפני מתן החלטה סופית על ידי הגורמים המוסמכים. לכשתתקבל החלטה בעניינם של העותרים, יהיו אלה רשאים, ככל שרצונם בכך, לתקוף החלטה זו בפני הערכאה המתאימה, כפי שציינה המשיבה.

אוסיף, כי לאור התמשכות ההליכים ראוי כי המשיב יחיש את הטיפול בבקשת העותרים.

סוף דבר, דין העתירה להידחות על הסף.