בג"ץ 9171/96 אפרים שוחט נ. ישראל פולונסקי.הנדסה ובנייה בע"מ.

1.המבקש הועסק כעובד שכיר בחברת ר.ס. קבלנים בע"מ עד ליום 31.12.82. בתקופת עבודתו בחברה זו הוציאה המשיבה 3 פוליסה לביטוח חיים על שמו. הפוליסה היתה בבעלותה של החברה והמבקש היה המוטב על פי הפוליסה. הפוליסה כללה נספח המכונה "חלף הכנסה" למקרה של אובדן כושר עבודה. ב1.1.83- עזב המבקש את החברה ועבר לעבוד אצל המשיבה 1. זו העבירה את הבעלות על הפוליסה לידיה, כשהמבקש הוא המוטב. בפועל שילמה המשיבה 1 רק חלק מהסכומים הדרושים לכיסוי הפרמיה. ביום 20.6.83 שלח המבקש מכתב לסוכן הביטוח ובו הודיע על כוונתו לעבוד כעצמאי החל מיום 1.7.83. המבקש צירף תשלום. החל מחודש יולי 1983 הפסיקה המשיבה 1 לשלם את תשלומי הפרמיות עבור הפוליסה. אולם, גם המבקש לא שילם מצדו תשלומים נוספים, מלבד התשלום הבודד הנ"ל. משלא קיבלה את תשלומי הפרמיות, שלחה המשיבה 3 תזכורות למבקש, שלא נענו. לפיכך, בהתאם לתנאי הפוליסה הכלליים עמדה למשיבה 3 הזכות לסלק את הפוליסה רטרואקטיבית מיום 1.3.83. משמעות הסילוק - ביטול הנספח בדבר "חלף הכנסה". ב14.6.84- הודיעה המשיבה 3 למבקש על הפיכת הביטוח לחופשי מתשלום פרמיות וביטול הביטוחים הנוספים המצורפים לפוליסה החל מה1.3.83-. בתאריך 28.6.84 ביקש המבקש ממשיבה 3 שתשלח לו בדחיפות טבלת תשלומים של החברה לתקופה שבין 8.82-1.83, וזאת לצורך תביעה שהוא מגיש נגד המשיבה. במכתב שנשלח ב8.8.84- השיבה המשיבה 3 כי אינה יכולה להיענות לבקשתו בלא אישור המעביד או לפי הוראת בית משפט. ב26.8.84- נקבע כי המבקש נכה ב100%- לצמיתות לאחר שלקה במחלה נשימתית קשה. בתאריך 3.1.90 שלח המבקש מכתב למשיבה 3 וביקש את העברת הבעלות בפוליסה על שמו. משיבה 3 השיבה כי הוא יוכל לפדות את הפיצויים שהצטברו לזכותו בפוליסה, אולם לא ניתן לחדש את הפוליסה ולהפעילה מחדש בהיותה מסולקת מאז 1.3.83.

2.ביום 18.7.90 הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בירושלים (ת"א 10094/90) ובה תבע תגמולי אובדן כושר עבודה ממשיבה 3, ולחלופין תבע את המשיבים 1 ו2- בעוולת הרשלנות כיוון שלטענתו לא שילמו את כל הפרמיות עבור הפוליסה, ומשיבה 2 עיכבה את העברת הפוליסה לידיו. בית משפט השלום (כב' השופטת א' פרוקצ'יה) דחה את התביעה וקבע כי התביעה התיישנה ולפיכך דינה שתסולק על הסף. טענת המבקש כי בתקופה טרם ההתיישנות ניהל מו"מ כושל עם חברת הביטוח, ולכן תקופת ההתיישנות טרם חלפה - נדחתה על ידי בית המשפט. בית המשפט דן בתביעה גם לגופו של ענין אך לא מצא בטענות המבקש ממש.

3.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 445/95). בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא ש. ברנר, השופטת מ. שידלובסקי-אור והשופט ע. חבש) דחה את הערעור בקבעו שאין בו כל ממש. בית המשפט דן בטענת המערער כי תביעתו לא התיישנה וקבע כי כיוון ש"מקרה הביטוח" - ההחמרה שחלה במצב בריאותו של המבקש והיווצרות הנכות שהגבילה את כושר העבודה שלו, אירע בשליש האחרון של 1984 - שש שנים לפני הגשת תביעתו - הרי שחלה התיישנות בעניינו. בית המשפט המחוזי סמך ידו על מסקנות בית משפט השלום בנוגע לסוגיית ההתיישנות, ולא נעתר לבקשת המבקש לעיכוב מתן פסק הדין עד הגשת חוות דעת של מומחה רפואי בענין החמרת מצבו, בנימוק שחוות דעת זו מתיחסת למצבו הנוירולוגי של המבקש כיום, ואינה רלבנטית לענין ההתיישנות.

4.מונחת בפני בקשת המבקש למתן רשות ערעור על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי. טענתו הראשונה של המבקש כי הפוליסה מעולם לא עברה לבעלות המשיבה מס' 1, וכי מדובר בהונאה של משיבה מס' 3. לטענתו, הפוליסה שועבדה ללא ידיעתו ונפדתה לכיסוי חובות חברת ר.ס. קבלנים בע"מ לנושה. עוד הוא גורס, כי המשיבה מס' 3 לא הסכימה לקבל מידיו תשלומים ולהעביר את הפוליסה לבעלותו, וכן לא שלחה לו מעולם תזכורות. באשר להתיישנות התביעה, המבקש מבסס את טענתו כי תובענתו לא התיישנה על סעיף 7 לחוק ההתיישנות תשי"ח1958-. לדבריו, תקופת ההתיישנות החלה כאשר נודע לו על ההונאה שנעשתה נגדו, וזאת רק ב4.12.91-, לאחר הגשת התובענה לבית משפט השלום. המבקש בונה מסכת של הונאה לכאורה שנעשתה נגדו בעצה אחת על ידי ראשי חברת ר.ס. קבלנים בע"מ בה עבד, וחברת הביטוח. המבקש לא טען טענות אלה בפני בית המשפט המחוזי.

5.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור המתוקנת ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה, בשבתו לדין כערכאה שלישית, לא ידון אלא כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית, חוקתית או משפטית מיוחדת. (וראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע" מ פ"ד לו(3)123). שאלה כזו לא התעוררה בענין שלפני. יתרה מזאת, משעה שטענת התרמית לא נטענה בפני בית המשפט המחוזי - למרות שיסודותיה התגבשו, כאמור בבקשתו של המבקש, עוד קודם לכן, לא ניתן להיעתר לבקשת רשות הערעור בנקודה זו.

הבקשה נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.