בג"ץ 9172/20 התנועה לטוהר המידות נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופט י' אלרון :

1.

לפנינו עתירה להורות למשיב 1 לקבל החלטה סופית בענין העמדתו של המשיב 2 לדין פלילי, בחלוף שנתיים מתום החקירה הפלילית בעניינו .

2.

על פי המתואר בעתירה, בשנת 2016 נפתחה חקירה פלילית נגד המשיב 2, המכהן כשר הפנים וכשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, בחשד לביצוע עבירות מס, עבירות הלבנת הון ועבירות מתחום טוהר המידות.

ביום 20.11.2018, הודיעו היחידות החוקרות במשטרה וברשות המיסים כי נתגבשה תשתית ראייתית להעמדת המשיב 2 לדין בעבירות של מרמה והפרת אמונים, עבירות מס, עבירות הלבנת הון, שיבוש מהלכי משפט ומסירת תצהיר כוזב. ביום 15.8.2019 המליץ פרקליט המדינה דאז, עו"ד שי ניצן, על העמדתו של המשיב 2 לדין, בכפוף לשימוע.

3.

מאז ועד היום, כך נטען בעתירה, לא הוגש כתב אישום נגד המשיב 2, באופן המהווה הפרה של החובה המוטלת על המשיב 1 כרשות מינהלית "לפעול במהירות הראויה", בהתאם להוראת סעיף 11 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 ולפסיקת בית משפט זה.

לענין זה, נטען גם כי אי-קבלת החלטה בענין העמדתו לדין של המשיב 2 במשך פרק זמן כה ממושך חורגת ממשך הטיפול הראוי בתיקים פליליים, בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה ("משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום" הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 4.1202, 2(7), 2(9), 3 (התש"ע)), בה נקבע, בסעיף 4(2)(ב), כי בעבירות מסוג עוון ובעבירות מסוג פשע שדינן עד 10 שנות מאסר יש לפעול לגיבוש החלטה סופית בתיק החקירה בתוך 18 חודשים.

יתר על כן, לטענת העותרת, עניינו של המשיב 2 נכנס בגדר המקרים בהם קיים "עניין ציבורי מיוחד בקידום מהיר של הטיפול בתיק", כלשון סעיף 3(ו) להנחיה זו, לנוכח מעמדו ותפקידו של המשיב 2 והבחירות הקרבות לכנסת ה-21, אשר עתידות להתקיים בחודש מרץ 2021.

בהקשר זה הודגש, כי עתירה קודמת שהוגשה בענין זה, בה נתבקש סעד דומה (בג"ץ 1081/19 התנועה לאיכות השלטון נ' פרקליט המדינה (20.3.2019)), נדחתה מן הטעם שנכון למועד הגשתה חלפו שלושה וחצי חודשים בלבד מאז הועבר התיק לטיפול הפרקליטות; אך נכון להיום חלפו למעלה משנתיים ממועד זה, באופן המצדיק קבלת העתירה כעת.

לבסוף נטען, כי מועדן הקרוב של הבחירות לכנסת מחייב קבלת החלטה בעניינו של המשיב 2 בהקדם, לנוכח ההשפעה שעשויה להיות להחלטה זו על אופן הבחירה של הציבור ועל האפשרות למנות את המשיב 2 לשר בממשלה, לכשתקום.

בהקשר זה, הפנתה העותרת גם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה בענין מדיניות העמדה לדין של נבחרי ציבור ומועמדים בתקופת בחירות ("מדיניות התביעה והאכיפה לפני הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות"

הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 1.1913 (התשנ"ח)), אשר בה נקבע, בסעיף ד', כי בסמוך לקיום הבחירות "ככלל אין מקום להשהות טיפול בתיקים נגד נבחרי ציבור או מועמדים, שהגיעו לאחר חקירה לפרקליטות או לתביעה המשטרתית לצורך החלטה אם להגיש כתב אישום".

4.

בתגובתו המקדמית לעתירה מיום 15.1.2021 הבהיר המשיב 1 כי שבוע קודם לכן, ביום 8.1.2021, הודיע כי הוא שוקל להעמיד לדין את המשיב 2 בגין עבירות מס, כמתואר בכתב החשדות בעניינו, וכי לפני שתתקבל החלטה סופית על ידו בענין זה ייערך למשיב 2 שימוע כמקובל.

בנסיבות אלה, טענו הן המשיב 1 הן המשיב 2 כי העתירה התייתרה.

5.

בהחלטתי מיום 19.1.2021 הוריתי לעותרת להודיע האם היא עומדת על עתירתה, לנוכח האמור בתגובות המשיבים.

בהודעתה מיום 20.1.2021 ציינה העותרת כי היא עומדת על עתירתה, שכן הסעד המבוקש בעתירה הוא כי המשיב 1 יורה על "הכרעה סופית" בעניינו של המשיב 2, וההחלטה שהתקבלה הינה שלב מקדים בלבד בטרם תתגבש הכרעה סופית.

העותרת הדגישה, כי ככל שבית המשפט יורה על מחיקת העתירה, יש לפסוק לזכותה הוצאות, שכן הגשת העתירה היא שהחישה את קבלת ההחלטה ופרסומה על ידי המשיב 1, לאחר "עיכוב ממושך ביותר", כלשונה.

6.

דין העתירה להימחק.

מתגובות המשיבים לעתירה עולה כי הסעד שהתבקש בה – קבלת החלטה בענין העמדתו של המשיב 2 לדין – התייתר.

אין לקבל את הטענה, המאולצת במידה רבה, לפיה כל עוד לא מדובר ב"החלטה סופית" יש מקום להוסיף ולברר את העתירה. עריכת שימוע למשיב 2 בטרם קבלת החלטה על העמדתו לדין הינה בהתאם להוראות הדין ולהנחיות פרקליט המדינה, ואין בעצם קיומו של השימוע כדי לשנות מן העובדה שהעתירה, במתכונתה הנוכחית, מיצתה את עצמה.

7.

אנו מורים אפוא על מחיקת העתירה.

בנסיבות הענין, משהוסיפה העותרת לעמוד על עתירתה גם לאחר שהתייתר הסעד המבוקש בה, היא תישא בהוצאות המשיבים בסך 1,500 ש"ח כל אחד.