החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 9173/20 התנועה לטוהר המידות נ. היועץ המשפטי לממשלה

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · פסיקת הוצאות בעתירה מנהלית שהסתיימה ללא דיוןבקשה לפסיקת הוצאות בבג"ץ לאחר שההליך הסתיים ללא דיון בעתירה

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

בית המשפט העליון קבע כי בעתירה שהסתיימה לאחר שהתקבלה החלטה בעניין המשיב 2, קמה חזקה כי הגשתה הייתה מוצדקת, והמדינה לא סתרה אותה. לפיכך הורה כי המדינה תישא בהוצאות העותרת בסך 4,000 ש"ח, בשים לב לשלב שבו הסתיים ההליך ללא דיון.

העובדות

העתירה הוגשה, ומספר חודשים לאחר הגשתה התקבלה החלטה בעניינו של המשיב 2. המדינה לא סתרה את טענת העותרת כי הגשת העתירה קידמה וזירזה את ההחלטה. ההליך הסתיים ללא צורך בקיום דיון בעתירה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לפסוק הוצאות לטובת העותרת בעתירה שהסתיימה ללא דיון, לאחר שהתקבלה החלטה בעניינו של המשיב 2 מספר חודשים לאחר הגשתה?
  2. 2.האם קמה חזקה שהגשת ההליך הייתה מוצדקת, והנטל לסתור אותה מוטל על המדינה?

הלכות

  1. 1

    קמה חזקה לפיה הגשת העתירה הייתה מוצדקת, והמדינה נושאת בנטל לסתור אותה, להוכיח שלא הייתה הצדקה להגשתה או שלא התקיים קשר סיבתי בינה לבין קבלת הסעד.

    ״בהתחשב בכך, קמה חזקה לפיה הגשת ההליך הייתה מוצדקת, ועל המדינה הנטל לסתור חזקה זו״
    למשפט בטקסט ←
  2. 2

    הגשת עתירה שקידמה וזירזה את קבלת ההחלטה מהווה גורם בעל משקל המצדיק פסיקת הוצאות לטובת העותר.

    ״הייתה לכל הפחות גורם בעל משקל שהוביל לזירוז במתן החלטה בעניינו״
    למשפט בטקסט ←

מילות מפתח

  • הוצאות
  • עתירה
  • חזקה
  • קשר סיבתי
  • זירוז
  • נטל

התקציר, ההלכות והתחום נוצרו בעיבוד אוטומטי; הלכה מוצגת רק כשיש לה ציטוט מילולי מהטקסט. הטקסט המחייב הוא זה שבאתר בית המשפט.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בג"ץ

9173/20

לפני:

כבוד הרשמת שרית עבדיאן

העותרת:

התנועה לטוהר המידות

נ ג ד

המשיבים:

1. היועץ המשפטי לממשלה

2. שר הבינוי והשיכון

בקשה לפסיקת

הוצאות; תשובת המדינה מיום 21.6.2021

החלטה

הבקשה לפסיקת הוצאות שבכותרת הועברה לטיפולי.

עיינתי היטב בטענות הצדדים והגעתי לכלל דעה כי בנסיבות העניין יש לפסוק הוצאות לטובת העותרת. מספר חודשים לאחר הגשת העתירה התקבלה החלטה בעניינו של המשיב 2. בהתחשב בכך, קמה חזקה לפיה הגשת ההליך הייתה מוצדקת, ועל המדינה הנטל לסתור חזקה זו ולהוכיח כי לא התקיימה הצדקה להגשת העתירה מלכתחילה, או כי לא התקיים קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד (ראו: בג"ץ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים (21.4.2010)). אף אם אצא מנקודת הנחה כי אכן החלטה בעניינו של המשיב 2 הייתה מתקבלת ללא הגשת העתירה, הרי שהמדינה לא סתרה את טענות העותרת לפיהן הגשת העתירה קידמה וזירזה את קבלת ההחלטה (למעשה, מפיסקה 11 לתשובת המדינה עולה כי אכן כך הדבר). דהיינו, מבחינתה של העותרת, הגשת העתירה הייתה מוצדקת, והייתה לכל הפחות גורם בעל משקל שהוביל לזירוז במתן החלטה בעניינו של המשיב 2 (השוו: בג"ץ 1594/10 אבו חסן נ' שר הפנים , פיסקה 4 (6.2.2012); בג"ץ 5863/20 ירוק עכשיו נ' הביטחון , פיסקה 5 (6.3.2016); בג"ץ 1500/16 עמותת

הכוריאוגרפים נ' משרד התרבות והספורט (31.7.2016)).

אשר על כן, בשים לב למכלול נסיבות העניין, ולשלב שבו הסתיים ההליך ללא צורך בקיום דיון בעתירה, אני מורה כי המדינה תישא בהוצאות העותרת בסך של 4,000 ש"ח.

ניתנה

היום, כ"ב באלול התשפ"א (30.8.2021).

שרית עבדיאן

ר ש מ ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (4 תיקים)

הלכות

  1. 1קמה חזקה לפיה הגשת העתירה הייתה מוצדקת, והמדינה נושאת בנטל לסתור אותה, להוכיח שלא הייתה הצדקה להגשתה או שלא התקיים קשר סיבתי בינה לבין קבלת הסעד.
  2. 2הגשת עתירה שקידמה וזירזה את קבלת ההחלטה מהווה גורם בעל משקל המצדיק פסיקת הוצאות לטובת העותר.