בג"ץ 9178/08 בן חורין משה - חבר מועצת אלעד נ. ניניו קובי -מנהל הבחירות בא

השופטת ע' ארבל :

1.

בפנינו עתירה על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב יפו מיום 30.10.08 (סגנית הנשיאה א' קובו)אשר דחתה את עתירתו של העותר דכאן בעניין ביטול החלטתו של מנהל הבחירות באלעד לאשר את מועמדותו של המשיב להתמודד בבחירות לראשות העיר אלעד המתקיימות בתאריך 11.11.08. העותר טען בפני בית המשפט כי המשיב 2 אינו ממלא אחר הדרישה לפיה מקום מגוריו יהיה בתחום הרשות המקומית בה הוא מבקש להתמודד, וזאת בהתאם לסעיף 7(א)(3) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965 (להלן:

חוק הבחירות ), שכן לטענתו מקום מגוריו הקבוע של המשיב 2 הינו בבני ברק. בית המשפט קבע כי העותר הגיש את עתירתו בשיהוי רב ובהתנהלות המעידה על זלזול או התרשלות בהליכי בחירות, וכן ציין כי העותר העלה את השגותיו לעניין מקום מגוריו של המשיב 2 לראשונה בעתירה לבית המשפט, למרות שהיו בפניו הנתונים להם הוא טוען זמן רב לפני כן. עוד קבע כי העותר בחר לכבוש את טענותיו זמן רב בניגוד לדין ובאופן המצדיק דחייתן מחמת שיהוי. אף לגופו של עניין לא מצא בית המשפט ממש בטענות העותר, וקבע כי המשיב 2 אכן התגורר בבני ברק אך עבר לאלעד מספר שבועות לפני המועד הקובע. בית המשפט ציין כי החוק אינו פוסל אדם ששינה את מקום מגוריו לצרכי התמודדות בבחירות, והעיר לסיום כי טענותיו של העותר בדבר אי היכרותו של המשיב 2 את העיר ואת צרכיה הן עניין לבוחר ביום הבחירות בהתאם לשיקול דעתו.

2.

בעתירה זו מבקש העותר כי נבטל את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים ואת החלטתו של מנהל הבחירות באלעד לאפשר למשיב 2 להתמודד בבחירות למועצת ולראשות העיר אלעד. העותר טוען כי טעה בית המשפט בפרשנותו לסעיף 7(א)(3) לחוק הבחירות אשר דורש כי מקום מגוריו הקבוע של המועמד יהיה בתחום הרשות המקומית בה הוא מבקש להתמודד. לטענתו, המונח "קבוע" מחייב בחינת מירב זיקותיו של אותו אדם למקום, ואין מעבר ארעי עומד בדרישות הסעיף. כן טוען העותר כי קביעותיו של בית משפט קמא, אשר ביססו את מסקנתו בדבר השיהוי בהעלאת הטענות מצד העותר, היו שגויות.

3.

לאחר עיון בעתירה ובפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים נחה דעתי כי דינה להידחות. עתירתו של העותר לבית המשפט לעניינים מנהליים הוגשה לפי סעיף 42 לחוק הבחירות אשר קובע כי "בעתירה לפי סעיף זה ידון בית המשפט לענינים מינהליים בשופט אחד ופסק דינו יהיה סופי". סעיף זה כבר נידון לעומק בבית משפט זה (בג"ץ 6654/98 הלפרין נ' פקידת הבחירות לעיריית הרצליה , פ"ד נב(5) 348 (1998) (להלן: עניין הלפרין )), וכך נקבע:

"תכלית החקיקה היתה לבטל את זכות הערעור, הנתונה ברגיל על פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים, מבלי לבטל כליל את אפשרות הפנייה לבית המשפט הגבוה לצדק. פיתרון פרשני זה הוא מאוזן. יש בו כדי למנוע שיבוש במהלכן התקין של הבחירות, ובה בעת יש בו כדי להבטיח, באותם מקרים מיוחדים בהם יידרש הדבר, את קיומה של ביקורת שיפוטית של בית המשפט הגבוה לצדק" (עניין הלפרין , בעמ' 360).

ובהמשך הדברים:

"רק במקרים נדירים ייטה בית המשפט הגבוה לצדק להפעיל את סמכותו ולהתערב בהכרעה של בית המשפט המחוזי בערעור לפי סעיף 42 לחוק הבחירות. אכן, הפעלת שיקול הדעת על ידי בית המשפט הגבוה לצדק חייבת להעשות מתוך חרדה לשמירה על מסגרת מסודרת של ניהול הבחירות, ומניעה של גלישה אשר עלולה לשבש את מהלכן התקין של הבחירות. חשוב להדגיש, על כן, כי בעיקרו של דבר מדובר בסמכות שהיא בעיקרה "מיפלט אחרון", ואשר תופעל במקרים חריגים בהם שיקולים כבדי משקל מחייבים התערבות. אז, ורק אז, יהיה בית המשפט הגבוה לצדק מוכן להתערב בפסקי דין כאמור של בתי המשפט המחוזיים" (שם).

4.

איני סבורה כי התנאים האמורים בעניין הלפרין לצורך התערבותו של בית משפט זה בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים מתקיימים בענייננו. ראשית, בית המשפט דחה את טענותיו של העותר בשל השיהוי בהעלאתן. נימוק זה כשלעצמו מצדיק את דחיית העתירה מבלי התערבותנו. שנית, בית המשפט פירש את סעיף 7(א)(3) לחוק הבחירות ומצא כי טענות העותר אינן עומדות בפרשנות הראויה לסעיף. אף אם טעה בית המשפט בפרשנות שהעניק לסעיף, ואיני קובעת כי כך הוא הדבר, לא היה מקום להתערבותו של בית משפט זה בפסק דין אשר המחוקק קבע כי יהיה סופי. לא מצאתי כי מקרה זה חריג באופן מיוחד ומעלה שיקולים כבדי משקל המצדיקים את בחינתנו את העניין לאחר החלטתו של בית משפט קמא. הזכות לבחור ולהיבחר אינה נפגעת בעניין זה שכן בהחלטתו איפשר בית המשפט לעניינים מנהליים למשיב 2 להתמודד בבחירות. טובתם של הבוחרים וודאי חשובה היא, אך כפי שציין בית משפט קמא יכולים הבוחרים להפעיל את שיקול דעתם באשר לנתון זה של מעבר מתמודד לעירם רק לצורך הבחירות באמצעות בחירתם בקלפי.

אשר על כן העתירה נדחית.