בג"ץ 9182/05 מדן- קבלנות כללית ,עפר,כבישים ומחצבות (1964) בע"מ נ. ראש ממש

1.

עניינן של העתירות שלפנינו בתוואי גדר הביטחון בדרום הר חברון, באזור מחצבת בית חג"י באשכולות (להלן: המחצבה ) (צו תפיסה מס' 183/05 תיקון גבולות מס' 2), בהתאם לתוואי שנקבע בהחלטת הממשלה מס' 4783 מיום 30.4.06, המותירה את מחצבת בית חג"י מצדה המזרחי של גדר הביטחון. החלטה זו שינתה מהחלטתה הקודמת של הממשלה בעניין התוואי האמור, מיום 20.2.05, ואשר לפיה נותרה מחצבת בית חג"י ממערב לתוואי גדר הביטחון.

2.

ביום 7.1.2007 הורה בית המשפט (השופט א' גרוניס ) על הוצאת צו ביניים בבג"ץ 9182/05, האוסר על הקמת גדר הביטחון באזור המחצבה של העותרת באופן שהמחצבה תהא מצידה המזרחי של הגדר, עד למתן החלטה אחרת בעתירה. ביום 31.5.2007 קיימנו דיון בעתירה, אשר במהלכו נשמעו טענות הצדדים. בין היתר, התבקשנו על-ידי המדינה להורות על ביטול צו הביניים אשר ניתן בתיק. עם תום הדיון הורינו על הגשת תצהירים משלימים, וציינו כי החלטתנו בבקשה לביטול צו הביניים תינתן בנפרד.

3.

לטענת העותרות בבג"ץ 9182/05, מחצבת בית חג"י הנה המחצבה הגדולה ביותר בדרום הארץ והשלישית בגודלה בישראל. לטענתן, בניית גדר הביטחון בתוואי עליו החליטה הממשלה ביום 30.4.06, אשר מותיר את המחצבה ממזרח לגדר הביטחון, תוביל לסגירתה של המחצבה תוך פגיעה במקור פרנסה של עובדים רבים. עוד טוענות העותרות כי השיקולים אשר עמדו ביסוד החלטת הממשלה מיום 30.4.06 הנם שיקולים כלכליים זרים ובלתי רלוונטיים, הנובעים מניגוד עניינים חמור ומהעובדה כי ראש מנהלת המעברים בגדר הביטחון הינו בעל מניות במחצבת טללים העתידה לקום בסמוך, מצידה המזרחי של גדר הביטחון באזור.

4.

מנגד, טענו המשיבים, כי התוואי שנקבע בהחלטת הממשלה מיום 30.4.06 נבחר משיקולים ביטחוניים, ובהתאם לעמדתם לפיה אין לתפוס קרקע פלסטינית במטרה להגן על אינטרסים כלכליים של עסק ישראלי באזור. כן ציינו המשיבים כי יתרון נוסף ומשני הגלום בתוואי שנקבע הנו הימנעות מהתערבות ממשלתית בשוק האגרגטים באמצעות גדר הביטחון. לטענת המשיבים, התוואי האמור נקבע לאחר שהתקיימו בעניין ישיבות רבות במשרד המשפטים ובממשלה בהן נדונו טיעוני העותרות, והחלטת הממשלה התקבלה רק לאחר שנמצא כי מבחינה ביטחונית אין הצדקה להכללת מחצבת בית חג"י מצדה המערבי של גדר הביטחון. על רקע זה, כך נטען, נקבע לבסוף כי אין מקום להכליל את המחצבה בשטח המצוי ממערב לגדר הביטחון רק לשם הגנה על האינטרסים הכלכליים-עסקיים שלה. המשיבים ביקשו לדחות מכל וכל את הטענה בדבר שיקולים זרים, והדגישו כי בשום שלב לא הייתה לראש מנהלת המעברים בגדר הביטחון השפעה כלשהי על קביעת תוואי גדר הביטחון באזור האמור. עוד הודגש בתשובת המשיבים, כי קיימת גדר ביטחון רציפה ממעבר הל"ה ועד ליישוב מצודת יהודה, למעט המקטע נשוא העתירה. בנסיבות אלה, כך נטען בתגובתם, מהווה פירצה זו נקודת תורפה ביטחונית אליה מתנקזים החפצים לעבור את גדר הביטחון לשטח ישראל לשם שהייה בלתי חוקית או למטרות חבלניות. על-פי הנטען, השלמת הגדר במקטע זה מהווה צורך ביטחוני הכרחי הן לצורך הגנתם של תושבי היישוב אשכולות והן לשם הגנת מדינת ישראל מפני גורמי טרור.

5.

לאחר שעיינו בטיעוני הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להותרת צו הביניים על כנו. המשיבים הדגישו את הצורך הביטחוני הקיים בהשלמת קטע זה של גדר הביטחון, המהווה פרצה יחידה בגדר הביטחון באזור דרום הר חברון. כאמור לעיל, לטענת המשיבים מנוצלת פרצה זו לרעה על-ידי גורמים עוינים ומשמשת מקום מעבר לשטח ישראל לשוהים בלתי חוקיים ולטרוריסטים. בנסיבות אלה, לנוכח עמדת המשיבים לפיה קיים צורך ביטחוני של ממש בהשלמת בניית גדר הביטחון בתוואי שנקבע על-ידי הממשלה, איננו רואים להותיר את צו הביניים על כנו. עוד נציין כי לא שוכנענו שהשלמת תוואי גדר הביטחון באזור זה, בתוואי שנקבע, תביא לסגירתה המיידית של המחצבה. לטענת המשיבים, לבעיית בידוק חומרי המחצבה נמצא פיתרון בדמות הסדר "נאמן הביטחון", אשר יוכל לאפשר את המשך פעילותה של המחצבה. על כן, נראה כי בנסיבות אלה מובילים שיקולי האיזון בשלב זה למסקנה כי השלמת בנייתה של גדר הביטחון בתוואי האמור אינה צעד בלתי הפיך, העלול לייתר את הדיון בעתירתן של העותרות.

נוכח כל האמור לעיל, שוכנענו כי לעת הזו אין מקום בהותרת צו הביניים על כנו, וכי שיקולים ביטחוניים מחייבים את השלמת גדר הביטחון באזור האמור בהקדם.