פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 921/97 דרפקין ולרי נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה את הערעור על ההרשעה בהריגה ועל עונש המאסר בפועל, בשל חומרת המעשה שגרם למותה של ילדה ולפציעתה של אחרת. נקבע כי התנאי של המאסר על תנאי יתוקן ויחול בכל עבירת תנועה שיש עימה פגיעה בגוף, וכי הפסילה מהחזקת רישיון תעמוד על עשר שנים. הדיון בפיצוי לעזבון נדחה לשמיעת עמדת העזבון.

העובדות

המערער הועמד לדין בגין הריגה והורשע בדינו. נגזר עליו מאסר בפועל של שלושים חודש, מאסר על תנאי ונשלל רישיונו לצמיתות. בנוסף חויב לשלם פיצוי לעזבון המנוחה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בהכרעת הדין שהרשיעה את המערער בהריגה?
  2. 2.האם יש להתערב בעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער?
  3. 3.כיצד יש לתקן את תנאי המאסר על תנאי ואת תקופת הפסילה מלהחזיק ברישיון?

הלכות

  1. 1

    אין להתערב בהכרעת דין המבוססת על ממצאים שנקבעו בערכאה הראשונה ומעוגנים בחומר הראיות, והשערה שאין לה עיגון בחומר הראיות נדחית.

    ״זו מבוססת על ממצאים שקבעה הערכאה הראשונה המעוגנים בחומר הראיות״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בנסיבות של גרימת מוות ופציעה של ילדים אין מקום להקלה בעונש המאסר בפועל.

    ״בנסיבות אלה אין מקום להקלה בעונש המאסר בפועל״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    התנאי של המאסר על תנאי יחול בכל מקרה של עבירת תנועה שיש עימה פגיעה בגופו של אדם, ותקופת הפסילה נקבעת לעשר שנים.

    ״יש לתקן את התנאי באופן שיחול בכל מקרה שיש בו עבירת תנועה שיש עימה פגיעה בגופו של אדם״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הריגה
  • עונש מאסר בפועל
  • מאסר על תנאי
  • עבירת תנועה
  • פגיעה בגופו של אדם

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

לערעורים פליליים

ע"פ 97 /

921

בפני:

כבוד הנשיא א' ברק

כבוד

השופט י' קדמי

כבוד

השופטת ט' שטרסברג-כהן

המערער

:

דרפקין

ולרי

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט

המחוזי

בירושלים

מיום 9.2.97 בת.פ. 255/94,

שניתן

על ידי כבוד השופט ע. חבש

תאריך הישיבה:

ז'

באייר התשנ"ז

(

14.05.97

)

בשם

המערער

:

עו"ד נעם לרנר

בשם

המשיב

ה: עו"ד

נעמי גרנות

פסק-דין

המערער הועמד לדין בגין הריגה. הוא הורשע בדינו, והוטל עליו מאסר בפועל בן שלושים חודש, מאסר על תנאי לשנתיים והתנאי שבמשך שלוש שנים מסיום ריצוי עונשו לא יעבור עבירה על פקודת התעבורה. כן נשלל ממנו רשיונו לצמיתות. בנוסף לכל אלה חוייב לשלם לעזבון המנוחה 50,000 ש"ח. הערעור הוא על הכרעת הדין וגזר הדין.

לא מצאנו מקום להתערב בהכרעת הדין. זו מבוססת על ממצאים שקבעה הערכאה הראשונה המעוגנים בחומר הראיות. ההיפותיזה שהעלה בא כוח המערער אין לה עיגון בחומר הראיות, ובדין נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי.

אשר לעונש - עונש המאסר בפועל שהוטל אינו קל כלל וכלל. עם זאת, לא מצאנו מקום להתערב בו. המערער גרם למותה של ילדה ולפציעתה של אחרת. בנסיבות אלה אין מקום להקלה בעונש המאסר בפועל. לעומת זאת הננו סבורים שיש להכניס מספר שינויים בחלקי פסק הדין האחרים. באשר לעונש מאסר על תנאי - יש לתקן את התנאי באופן שיחול בכל מקרה שיש בו עבירת תנועה שיש עימה פגיעה בגופו של אדם. הפסילה מלהחזיק ברשיון תהיה לעשר שנים.

באשר לפיצוי האזרחי - בטרם נחליט בו אנו מבקשים לשמוע את עמדת עזבונה של המנוחה. מזכירות בית המשפט מתבקשת להזמין אותם (על פי הכתובת של הסבתא גב' לילי עשור, ת.ד. 417 אילת 88000. באת כוח המדינה תברר באמצעותה את כתובת ההורים).

התוצאה היא איפוא כי הערעור על ההרשעה נדחה; הערעור על עונש המאסר בפועל נדחה. הערעור על התנאי התקבל כאמור, והוא הדין בערעור על הפסילה.

אשר לפיצוי נמשיך לדון במועד חדש שייקבע על ידי המזכירות.

המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום ב', 14.7.97, עד השעה 12:00, בבית המשפט המחוזי בירושלים.

יש להזמין את המערער לשמיעת הערעור בכל הנוגע לפיצויים, וכן את המדינה.

ניתן היום, ז' באייר התשנ"ז (14.5.97),

בפני באי כוח הצדדים.

ה נ ש י א ש ו פ

ט ש ו פ ט ת

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97009210.

A03

/דז/

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1אין להתערב בהכרעת דין המבוססת על ממצאים שנקבעו בערכאה הראשונה ומעוגנים בחומר הראיות, והשערה שאין לה עיגון בחומר הראיות נדחית.
  2. 2בנסיבות של גרימת מוות ופציעה של ילדים אין מקום להקלה בעונש המאסר בפועל.
  3. 3התנאי של המאסר על תנאי יחול בכל מקרה של עבירת תנועה שיש עימה פגיעה בגופו של אדם, ותקופת הפסילה נקבעת לעשר שנים.