פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
922/08 - ג'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
1. עבד-אלעזיז מוחמד עבד-אלעזיז אשקר
2. פאידה פארוק עבד-אלעזיז אשקר
3. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר
נ ג ד
המשיב:
מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות. עניינה של העתירה (מיום 29.1.08) בבקשת העותרים 1-2 (להלן: "העותרים") לקבל היתר לבקר את בנם, במתקן כליאה בישראל (להלן: "בקשת העותרים"). ביום 19.2.08 הונפק עבור העותר ההיתר המבוקש, ולבקשת העותרים, החלטתי ביום 13.4.08 להורות על מחיקת העתירה. מכאן הבקשה לעניין ההוצאות.
2.
העותרים טוענים כי עתירתם הוגשה נוכח אי מענה ממושך מצד המשיב לבקשת העותר. לטענתם, בסמוך ליום 15.5.07, המועד שבו פג תוקפו של היתר הביקור האחרון שהונפק להם, הגישו העותרים את בקשתם למשיב, באמצעות ארגון הצלב האדום. ביום 30.10.07 פנה העותר 3 למשיב בבקשה לאשר את בקשת העותרים, אולם לא זכה למענה. בשל כך הוגשה עתירה זו. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, מבדיקה שנערכה על ידי לשכת היועץ המשפטי לאיו"ש, עולה כי אכן הוגשה בקשה מטעם העותר, אולם לא במועד אותו ציינו העותרים, כי אם רק ביום 21.11.07. לפיכך, טוען המשיב כי לא מתקיים במקרה דנן עיכוב המצדיק השתת הוצאות על המשיב, וזאת, בשים לב להודעת המדינה מיום 16.2.06 בבג"צ 10898/05 פטאפטה נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית (לא פורסם, 28.5.06), לפיה משך הטיפול בבקשות לביקורי כלואים יערך בין חודשיים לחודשיים וחצי ממועד הגעת הבקשה למינהל האזרחי.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1993)). על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד. אין חולק כי עתירה זו עוסקת בעניין הומניטרי המחייב מתן מענה הולם לפונים ובתוך זמן סביר. אולם, בהעדר כל אסמכתא להוכחת טענת העותרים כי בקשת העותר הוגשה כבר בסמוך ליום 15.5.07, ונוכח טענת המשיב כי בקשת העותרים הגיעה אליו כששה חודשים לאחר מכן (21.11.07), שוכנעתי כי לא היה צידוק להגשת העתירה במועד בו הוגשה. חלף אמנם זמן בין מועד אחרון זה לבין הנפקת ההיתר, פרק זמן החורג במעט מן האמור בתגובת המשיב הנזכרת בבג"ץ 10898/05. אולם לא מצאתי לקבוע כי בעיכוב אחרון זה על שיעורו יש משום עילה לפסיקת הוצאות כנגד המשיב. אשר על כן, דין הבקשה לחיוב המשיב בהוצאות, להידחות.
ניתנה היום, ט' באלול תשס"ח
(9.9.2008).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם