בג"ץ 9227/04 אחמד גסון עבד נ. משרד הפנים

השופט י' עדיאל:

1.

העותרים מבקשים להורות למשיב לאשר בקשתם לאיחוד משפחות ולהעניק לעותר 2 מעמד של תושב בישראל.

2.

העותרת 1 (להלן – העותרת), אזרחית ישראלית, נשאה בשנת 1997 לעותר 2 (להלן – העותר), שהוא תושב האזור, ונולדו להם 3 ילדים. ביום 12.2.01 פנה ב"כ העותרים למשרד הפנים, וטען כי מזה קרוב לשלוש שנים מנסה העותרת להגיש בקשה לאיחוד משפחות עבור העותר, אולם היא נתקלת בסירוב מוחלט. לפנייה זו צירף ב"כ העותרים בקשה להנפקת רישיון לישיבת קבע עבור העותר. בתגובת משרד הפנים מיום 22.2.01 נטען, כי לא הוגשה מטעם העותרים כל בקשה לאיחוד משפחות, והובהר, כי על-מנת לטפל בבקשת העותרים לאיחוד משפחות על בני הזוג להתייצב בלשכה למנהל האוכלוסין. ביום 26.6.01 שב ב"כ העותרים ופנה למשרד הפנים בבקשה לתת לעותר רישיון לישיבת קבע. במכתבו חזר ב"כ העותרים על הטענה כי העותרת פנתה ללשכת מרשם האוכלוסין על מנת להגיש בקשה אך נענתה, כמו בפעמים הקודמות, בסירוב. בתגובת משרד הפנים מיום 18.7.01 שוב הובהר לעותרים, כי עליהם להתייצב בלשכה למנהל אוכלוסין לצורך הגשת בקשה לאיחוד משפחות, וכי לא תידונה בקשות שהוגשו באמצעות הדואר. ביום 26.7.04 הגישו העותרים בקשה נוספת לאיחוד משפחות. הבקשה האחרונה נדחתה לאור חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן – החוק).

3.

דינה של העתירה להידחות על הסף. אשר לפנייתו האחרונה של ב"כ העותרים מיום 26.7.04, פנייה זו הוגשה לאחר המועד הקובע לפי החוק. על כן, המשיבים היו מנועים, על פי הוראות החוק, מלאשרה. גם הטענה, כי העותרת מנסה "מזה קרוב לשלוש שנים ... להגיש בקשה לאיחוד משפחות עבור בעלה, אולם ... נתקלת בסירוב מוחלט לקבל את הבקשה", אינה יכולה להתקבל. זאת, בהיעדר כל סימוכין לקיום הפנייה, כמו מועד הפניה וזהותו של מי שסירב לקבלה, ולאור העובדה שבלשכת מרשם האוכלוסין אין כל רישום לגבי קיומה של פניה כאמור. יתירה מזו, אפילו היו פניות בעל-פה של המערערים ללשכת מרשם האוכלוסין, אשר לא נענו, העותרים לא תקפו את הסירוב לקבל את פנייתם, אלא בשנת 2004, בחלוף כשלוש שינם ממועד הפנייה האחרונה הנטענת, מה שמצדיק את דחיית הפנייה, ולו מטעמי שיהוי. גם מכתביו של ב"כ העותרים שקדמו למועד הקובע אינם יכולים לסייע לעותרים, שכן פניות אלו לא הוגשו בהתאם לנוהלי המשיבים, לפיהם נדרשו העותרים להופיע ולהגיש את הבקשה באופן אישי בלשכת בלשכה מנהל האוכלוסין. משרד הפנים אף יידע על כך את ב"כ העותרים לאחר פנייתו הראשונה ביום 12.2.01 והודיע לו מפורשות שאינו מוכן לדון בבקשות שהוגשו בדואר בלא שהפונים סרו באופן אישי למשרדי משרד הפנים. חרף האמור, העותרים לא סרו בעצמם ללשכת מרשם האוכלוסין וגם פנייתו השנייה של ב"כ העותרים (מיום 26.6.01) למשרד הפנים נעשתה בכתב.

בנסיבות אלו לא ניתן לראות בפניות אלו של ב"כ העותרים אל המשיבים, כבקשות שהוגשו לפני המועד הקובע, ואשר החוק לא חל בעניינן.

אשר לטענותיהם של העותרים בעניין חוקתיות החוק, טענות אלו נדונות כיום בפני בית משפט זה במסגרת עתירות עקרוניות (בג"צ 4022/02, בג"צ 4608/02, בג"צ 7052/03 ובג"צ 7102/03). זכותם של העותרים שמורה להם לשוב ולפנות לבית המשפט, ככל שתהא בידיהם עילה לכך, לאחר הינתן פסק-דין בעתירות אלו.

התוצאה היא שהעתירה נדחית.