בג"ץ 923/98 מור אדי נ. שר המשפטים

בעתירה שלפנינו מעלה העותר טענות ובקשות שונות כנגד המשיבים, אולם עיון בטענות העותר מלמד כי העתירה אינה אלא ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, והיא מתבססת על הטעמים שהועלו בפני ראש ההוצאה לפועל ונדחו על ידו בהליך שנתקיים בפניו.

הרקע לעתירה, בפסק דינה של כבוד הרשמת בבית המשפט השלום בירושלים, מיום 22.8.95, בתיק אזרחי 885/94, המחייב את העותר לשלם למשיב 7 סכום כסף אותו תבע האחרון בסדר דין מקוצר. פסק הדין ניתן משלא התבקשה רשות להתגונן. העותר, הטוען לבטלותו של פסק הדין האמור, בחר להשיג עליו בתביעה אזרחית שהוגשה לבית משפט השלום וטרם הוכרעה.

העותר הגיש בקשה להשהיה ולעיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגדו בהתבסס על פסק הדין האמור. עתירה זו מופנית כנגד החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בבקשה זו, לעכב את ההליכים בתיק בכפוף להמצאת ערבות בנקאית בגובה החוב הפסוק.

דינה של עתירה זו להידחות על הסף.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו בבג"צ 3494/95 חמודי נ' ראש לשכת ההוצאה לפועל בחיפה (טרם פורסם): "עד שנחקק חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז1967-, היה זה דבר מקובל ושכיח שעתירות נגד החלטות של ראש ההוצאה לפועל היו מוגשות לבית המשפט הגבוה לצדק. אחד השינויים החשובים שהונהגו על ידי חוק זה נעוץ בסעיף 80 לחוק. סעיף זה מקנה זכות לערער על החלטות של ראש ההוצאה לפועל, בתנאים שנקבעו בסעיף זה, לפני בית המשפט המחוזי".

כאמור, עתירה זו אינה אלא ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, ותרופתו של העותר תמצא בהליכים העומדים לרשותו במסגרת חוק ההוצאה לפועל.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.