בג"ץ 9235/03 מוחמד חסן סאלח יונס נ. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

עתירה זו עניינה בקשת העותר כי יוענק לו היתר בנייה למבנה מגורים באזור הכפר עזון עתמה, כי לא ימומש צו הריסה שהוצא לגבי המבנה וכי "תבוטל תוכנית המתאר 15- S המכסה את הגדה המערבית המוחזקת על ידי צה"ל בתפיסה לוחמתית ותוחלף בתכנית חדשה המתאימה לצורכי התושבים". העותר מתאר בעתירתו את הנסיבות המשפחתיות-כלכליות שהביאו לבניית תוספת המגורים בחלקה. הוא טוען כי באזור קיימים מבנים רבים שנבנו ללא היתר, זאת בשל מדיניותם של המשיבים שלא להעניק היתרי בנייה לפלסטינים תושבי האזור. לדבריו, החלטות המשיבים בעניינו אינן עומדות בדרישות המשפט המנהלי ודינים נוספים. הן גם לא מביאות בחשבון את הצורך לסייע בידי התושבים לקיים רמת-חיים נאותה.

בחנו את טענות הצדדים ובאנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. אין מחלוקת כי הבנייה נשוא העתירה היא בלתי-חוקית. אין גם מחלוקת כי תלוי ועומד כנגד המבנה צו הריסה. הבקשה להיתר בנייה, שהוגשה בדיעבד, נדחתה בידי הגורמים המוסמכים, בעיקר משום שאינה עולה בקנה אחד עם התכנית החלת על האזור, וכן בשל שלא הוכחה בעלות העותר על החלקה. לגבי שאלת הבעלות, יצוין כי המסמכים שהגיש העותר התייחסו לחלקה אשר על פניו, לפי עמדת המשיבות, אינה החלקה נשוא העתירה. גם בקשתו של העותר לשנות את ייעוד הקרקע – משטח המיועד לחקלאות לשטח המיועד למגורים – לא התקבלה. נמצא, בין היתר, כי "אין שום סיבה תכנונית ראויה לאשר שטחים למגורים מחוץ לתחום תוכנית מתאר המאושרת של הכפרים סניריא ועזון עתמה...".

היום, טוענות המשיבות כי יש לדחות את העתירה על הסף וכן לגופה. על הסף – משום שלפי המידע שבידיהן העותר עשה דין לעצמו, ואף לאחר שהוצאו צווים בנוגע למבנה שעניינם הפסקת הבנייה והאכלוס, לא חדלו אלה בשטח. לגוף הדברים – שכן העתירה אינה מגלה פגם בשיקולים התכנוניים שהביאו את הרשויות המוסמכות להחלטות שהתקבלו. ואכן, הלכה היא שאין בית משפט זה שם עצמו ערכאת ערעור על החלטותיהם ועל שיקול דעתם המקצועי של גופי התכנון. העותר מעלה טענות שונות כנגד ההחלטות בעניינו, רובן טענות כלליות שלא בוססו די הצורך. עתירתו אינה מגלה עילה להתערבותנו בהחלטות הנוגעות לייעוד הקרקע ולמתן היתרי בנייה בה.

העתירה, לפיכך, נדחית. עם זאת, ניתנת לעותר ארכה של ארבעה חודשים לצורך מעבר מן המקום.