פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
9256/08 - ו'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
1. ד"ר מאהר אבו מנשאר
2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר
נ ג ד
המשיב:
המפקד הצבאי לגדה המערבית
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות בגין ההליך שבכותרת. עניינה של העתירה (מיום 4.11.08) בבקשת העותר 1, אזרח בריטי אשר ביקר את משפחתו בגדה המערבית, כי תותר יציאתו מהגדה המערבית לירדן, על מנת שיוכל לשוב אל ארץ מושבו - סקוטלנד. לאור הגשת העתירה, הגיש המשיב הודעה מעדכנת לבית משפט נכבד זה ביום 9.11.08 ובה נאמר כי לעת עתה אין מניעה ביטחונית להתיר יציאתו של העותר 1 ועל כן העתירה מתייתרת. ביום 26.11.08 הוריתי על מחיקת העתירה. נותר עניין ההוצאות שלפני. בבקשתם לפסיקת הוצאות בהליך שבנדון (מיום 11.12.08), טוענים העותרים כי הסעד שנתבקש בעתירה (התרת היציאה של העותר 1 לירדן) נתקבל בעקבות הגשת העתירה שכן עוד טרם להגשתה נעשו ניסיונות רבים על ידי העותרים להסדיר את מניעת יציאתו של העותר 1 על ידי המשיב. משכך, הרי שהעתירה גם הוגשה לאחר מיצוי הליכים וללא שיהוי. לבסוף, טוענים העותרים כי היה צידוק בהגשת העתירה. המשיב בתגובתו השאיר את שיקול הדעת בפסיקת ההוצאות בידי בית המשפט, תוך שהוא מבקש כי לעניין גובה ההוצאות יילקח בחשבון הטיפול המהיר בפתרון העניין וכן כי העתירה התייתרה ללא דיון לפני בית משפט נכבד זה.
2.
לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות כנגד המשיב בהליך זה - להתקבל. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1993)). על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, אם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, אם היה שיהוי בהגשת העתירה, ואם עצם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד. נראה כי אין חולק כי התרת יציאתו של העותר 1 אל ביתו אשר בסקוטלנד, התאפשרה רק לאחר שהוגשה העתירה. ניסיונותיו השונים של העותר 1 לקבל סעד עובר להגשת העתירה עלו בתוהו ורק הגשת העתירה הביאה להתרת יציאתו מן הגדה המערבית. באין טענה נוגדת, מתקיים אפוא במקרה זה קשר סיבתי מספיק בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד.
3.
אשר על כן, אני מקבל אפוא את בקשת העותרים לפסיקת הוצאות. אשר לשיעורן, הרי שלא נעלמה מעיני בקשת המשיב להתחשב במהירות בה טופל העניין. עם זאת, יש ליתן את הדעת לכך כי העניין טופל במהרה רק משהוגשה העתירה שבנדון לבית משפט זה. טרם הגשת העתירה, ניסה העותר 1, בדרכים אחרות ובמשך זמן לא מועט, להסדיר את יציאתו מול המשיב. עם זאת, יש אכן ליתן משקל בשיעור ההוצאות לכך שהעניין נסתיים בלא צורך בקיום דיון ומתן פסק-דין מנומק לגופו של עניין. אשר על כן, נקבע בזאת כי המשיב ישא בשכר טרחת העותרים בסך של 5,000 ₪. החיוב האמור ישא ריבית והצמדה כדין מיום החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.
ניתנה היום, ג' באייר תשס"ט
(27.4.2009).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם