פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
9260/17
לפני:
כבוד השופט א' שהם
כבוד השופט מ' מזוז
כבוד השופט י' אלרון
העותרת:
ג'ודי בן עזרא
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה
2. הסתדרות מדיצינית "הדסה"
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד רוברט ליכט-פטרן
פסק-דין
השופט מ' מזוז:
1.
עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (השופטים ל' גליקסמן , א' איטח ו- א' רימון-קפלן , ונציגי הציבור ש' צפריר ו- ד' שרון ) מיום 12.9.2017 בע"ע 17777-10-13, בגדרו נדחה ערעור העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (הנשיאה (כתוארה אז) ד' פרוז'ינין ונציגי הציבור ד' ורדמברנד ו- מ' ברלך ) מיום 8.7.2013 בס"ע 28429-05-10, ק"ג 11362-03-11, ק"ג 11300-03-11 וק"ג 28484-05-10.
2.
העותרת ופרופ' דוד בן עזרא ז"ל (להלן: המנוח ), אשר עבד בהסתדרות המדיצינית הדסה (להלן: הדסה ) מאז שנת 1969, היו נשואים זה לזו משך שנים ארוכות. בשנת 2001 נפרדו בני הזוג, ובשנת 2002 התגרשו. ביום 16.9.2008, עם שובו מחו"ל, אושפז המנוח בבית חולים ונתגלתה בגופו מחלת הסרטן. ביום 29.9.2008 ערך המנוח צוואה, בה ציווה לעותרת את הזכויות מקרנות הפנסיה שלו וממקום עבודתו, על אף שהובהר לו הקושי המשפטי הכרוך בכך. כמו כן ציווה המנוח סכום כסף ל"חברתי בתקופה האחרונה" עמליה הרוש. ביום 10.10.2008, בעוד המנוח מאושפז, נערך בחדרו בבית החולים טקס נישואין בו המנוח נשא (מחדש) לאישה את העותרת. למחרת נפטר המנוח.
3.
לאחר פטירת המנוח, העותרת הגישה לבית הדין האזורי לעבודה תביעה בה טענה, בין היתר, כי בשל היותה "שאירתו" ו"בת זוגו" של המנוח, היא זכאית לקבל מקופת הפנסיה ומהדסה כספים בגין זכויות שונות שצבר, בכללן השלמת פיצויי פיטורין ופדיון ימי מחלה. גם עמליה הרוש הגישה תביעה לקבלת זכויות מקופת הפנסיה ומהדסה מתוקף מעמדה, לטענתה, כידועה בציבור של המנוח.
4.
בית הדין האזורי לעבודה דחה את שתי התביעות. באשר לתביעתה של העותרת, נקבע כי העותרת לא עונה על הגדרת "אלמנת מבוטח" כקבוע בתקנון קופת הפנסיה בה היה מבוטח המנוח, שכן נישואי העותרת והמנוח לא נועדו להקים תא משפחתי אלא הונעו משיקולים כלכליים, ולפיכך, ככל שהדבר נוגע למטרות הסוציאליות שלשמן נועדו הזכויות הנתבעות, מדובר בנישואין "למראית עין" שנעשו בלא "כוונת נישואין". עוד נקבע, כי גם אם טקס הנישואין תקף מבחינת הדין האישי, הרי שככל שהדבר נוגע להקניית זכויות כלפי קופת הפנסיה של המנוח וכלפי הדסה כמעביד, אין לראות בעותרת "בת זוג" או "שאירתו" של המנוח מכוח הטקס שנערך יום לפני פטירת המנוח.
5.
העותרת הגישה לבית הדין הארצי לעבודה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, אשר התייחס אך לקביעה כי אין להכיר בנישואיה עם המנוח לצורך קבלת זכויות להשלמת פיצויי פיטורים ופדיון ימי מחלה מהדסה. בית הדין הארצי דחה את הערעור, בקבעו כי הזכויות הנתבעות נועדו להעניק הגנה למי שהיה תלוי לפרנסתו בעובד שנפטר, ולא לאלה שעל אף היותם יורשיו לפי חוק הירושה לא היו תלויים בעובד, וכי יש לבחון את תוקפם של הנישואין בבחינת כוחם לשמש בסיס לתביעת זכויות אלה. עוד נקבע כי בדין שוכנע בית הדין האזורי, לו הסמכות לבחון את תוקף הנישואין, כי מדובר בנישואין למראית עין וכי לא הייתה כל תלות כלכלית בין העותרת למנוח.
6.
מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה טוענת העותרת כי התערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה נדרשת נוכח פרשנותו השגויה את החוקים מכוחם זכאית העותרת להשלמת פיצויי פיטורים ופדיון ימי מחלה, נוכח ייחודיותו של המקרה והעוול שנגרם לעותרת משלילת זכויותיה הסוציאליות. לטענת העותרת, פסקי הדין קבעו כי מדובר בנישואין למראית עין תוך התעלמות מהמבחנים שנקבעו לכך בפסיקה ומהעובדה כי המנוח בחר להינשא לה לא רק מתוך שיקולים כלכליים, אלא גם מתוך אהבה אמיתית.
7.
לאחר עיון הגענו לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות על הסף.
8.
הלכה ידועה היא, כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו בהחלטות בית הדין מוגבלת למקרים חריגים בלבד, בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: בהחלטת בית הדין נתגלתה טעות משפטית מהותית , ובנסיבות הענין הצדק מחייב התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק. אמת מידה מרכזית להידרשות בית משפט זה לדון בעתירות כאמור הינה חשיבותה הציבורית הכללית של הבעיה והשלכות הרוחב שנודעות לה (בג"צ 524/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ (1) 673, 693 (1986); בג"ץ 8111/14 פרופ' דינה פלפל נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (24.12.2012); בג"ץ 608/88 פינקלשטיין נ'
בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מג(2) 395, 408 (1989); בג"ץ 2425/16 בן דוד נ' בית הדין הארצי לעבודה (13.6.2017)).
9.
העתירה דנן אינה עומדת באמות מידה אלה. בית הדין הארצי לעבודה נדרש לכלל טענות העותרת, הן העובדתיות והן המשפטיות, ונתן פסק דין ארוך, מפורט ומנומק כדבעי (המחזיק 44 עמודים), בסוגיה המצויה בליבת תחום התמחותו, ולא מצאנו כי עולה ממנו כל טעות משפטית מהותית או עיוות דין המצדיק את התערבותנו. אזכיר לענין זה גם את דברי הנשיא לנדוי בפרשת אלקטרה (בג"ץ 123/81 אלקטרה בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' , פ"ד לו(1)421, 429 (1982), שלא נס ליחם:
"יש לזכור, שביחסי הגומלין בין בית-משפט זה
לבית הדין הארצי לעבודה עלינו
לראות בבית הדין הארצי את בית הדין המומחה לדבר (כביטויו של השופט ח' כהן בקטע הנ"ל מפסק-דינו בפרשת שמן, בג"צ 319/78[1]), שעליו בראש
ובראשונה מוטל התפקיד לגבש גופי הלכה בדיני העבודה במדינה, ככל שהם פרי ההלכה השיפוטית...
בית-משפט זה שומר לעצמו את סמכות הפיקוח על בית הדין הארצי בשאלות של הלכה, אבל הוא ייטיב לעשות, אם לא יעשה עצמו בית-משפט כללי לערעורים על גבי בית הדין הארצי, כל אימת שמתעוררת בעיה של הלכה, אלא שינהג במידת ההתאפקות ויגביל את התערבותו בכגון אלה למקרים של פרשנות מוטעית, שבית הדין לעבודה פירש דבר חקיקה או מסמך משפטי, או של טעות, הבולטת על פני הפסק, עד כדי כך שגם בית משפט, שאינו מומחה לדבר, רואה צורך להתערב, כדי שלא תיווצר סתירה גלויה בין פסיקת בית הדין לעבודה לבין עקרונות חוק כלליים מקובלים".
10.
סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.
ניתן
היום, כ"ד בכסלו התשע"ח (12.12.2017).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט