בג"ץ 932/06 אברהים שריתח נ. מדינת ישראל

א.ביום 20.2.06 התבקשה תגובת המשיבה לעתירה בתוך 30 יום. ביום 26.3.06 ביקשה המשיבה להאריך את המועד לגשת התגובה בשלושים יום נוספים. ביום 29.3.06 נקבע בהחלטה, כי "העותר עומד להשתחרר מכלאו, על פי פלט שב"ס, ביום 13.8.06 (מלוא הריצוי), לכן מתבקשת המשיבה להחיש תשובתה ולמסרה בתוך שבועיים". ביום 26.4.06, לאחר חלוף המועד, ביקשה המשיבה להאריך את המועד להגשת תגובתה בשבועיים נוספים. נטען כי המשיבה "מודעת לעובדה ששחרורו המנהלי של העותר מתוכנן ליום 9.7.06, ותעשה את מירב המאמצים להגיש תגובתה לעתירה עד לתום המועד המבוקש" (סעיף 4 לבקשה מיום 26.4.06). ביום 30.4.06 הוחלט איפוא "כמבוקש, ואני מקוה כי התגובה תבוא במועד המוארך". עתה (10.5.06) ביקשה המשיבה ארכה נוספת, תוך שהיא מציינת שעמדת גורמי הביטחון היא כי "מצד אחד קיימות אינדיקציות למאוימות בעניינו של העותר, ומנגד, מהעותר נשקפת סכנה לשלום הציבור בישראל", ולכן כי "עניינו של העותר יובא בפני ועדת מאוימים במהלך חודש יוני, כך שההחלטה בעניינו תתקבל טרם שחרורו של העותר ממאסר (ביום 13.8.06)". המשיבה ביקשה להגיש הודעה משלימה עד ליום 15.7.06.

ב.לא אוכל להיעתר לבקשה. למשיבה עמדו למעלה מחודשיים על מנת לגבש את עמדתה המקדמית לעתירה. אך יתר על כן, בבקשה מיום 26.4.06 הודיעה המשיבה כי שחרורו המנהלי של העותר מתוכנן ליום 9.7.06 , והנה בבקשה הנוכחית היא מתייחסת ליום 13.8.06 כיום השחרור. הדעת נותנת כי ההתייחסות היא לתאריך ריצוי מלוא המאסר (ראו ההחלטה מיום 9.3.06), אך היה על המשיבה לציין במפורש כי ההארכה הנוכחית מתבקשת עד למועד שהוא כשבוע לאחר תאריך השחרור המנהלי (או לציין שמסיבה מסוימת לא ייעשה השחרור כמתוכנן). כך לא נעשה, והדבר אומר דרשני. פשיטא כי קשה להלום שבשל התארכות הדיונים בעניין שהיית העותר בישראל יוארך מאסרו, ככל שהוא זכאי לשחרור מינהלי. ניתן היה בנסיבות לכנס את הועדה. ועוד, הבקשה מתייחסת להגשת "הודעה משלימה" בעניין עמדתה של ועדת המאוימים, אך טרם הוגשה תגובה מהותית (למעט האינדיקציות - כאמור לעיל - בהחלטה מ-10.5.06). ועוד, לאחר הגשת התגובה יש להותיר לבית משפט זה פרק זמן סביר לדון בעתירה.

ג.בהתאם להנחיות הנשיא יש להגיש בקשות להארכת מועד "בצירוף תגובתם של יתר בעלי הדין". בבקשה מיום 26.03.06 ציין בא כוח המשיבה כי "העותר, אסיר המרצה עונש מאסר בבית הכלא רימונים, אינו מיוצג, ועל כן לא ניתן היה לקבל עמדתו למבוקש". בבקשות הבאות לא היתה התייחסות לעניין. איני יודע איפוא האם העותר מודע להליכים שהיו בעניינו, וכן לעמדת גורמי הבטחון ולהעברת עניינו לועדת המאוימים. העובדה שאין העותר מיוצג אינה מונעת קבלת תגובתו לבקשה, שהרי הוא מצוי במשמורת המדינה ואת עתירתו הגיש באמצעות סגן מנהל בית הסוהר רימונים, אשר דרכו ניתן איפוא לפנות אליו. אוסיף את המובן מאליו, כי העובדה שהעותר אינו מיוצג, ואולי אינו מודע לכל זכויותיו הדיוניות – מחייבת הקפדה יתירה בעניינו.

ד.נוכח האמור תגיש המשיבה את תגובתה בתוך 21 יום, במהלכם מתבקשת היא לקבל את עמדת ועדת המאוימים. ככל שלא ניתן יהיה לעמוד במועד זה במובן של ועדת המאוימים, תתייחס המשיבה - בתגובתה לעתירה שתוגש בפרק הזמן האמור – לגורלו של העותר אם ישוחרר שחרור מינהלי בשהייתו בארץ עד להחלטה סופית של ועדת המאוימים. פשיטא כי אין מקום להארכת מאסרו של העותר, בהיעדר טעמים אחרים, בשל השתהות המשיבה בהגשת התשובה.