בג"ץ 9327/16 סחר אלזיר נ. שר הבריאות

1.

בקשה זו, לפסיקת הוצאות בעתירה שבכותרת, הועברה לטיפולי על רקע חילופים בלשכת הרשמים.

2.

ואלה הן בקצרה העובדות הצריכות לעניין: ביום 1.8.2016 נכנסו לתוקף תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (רישום בקופות חולים, זכויות וחובות של מקבלי היתר שהיה לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003), התשע"ו-2016 (להלן: התקנות ). התקנות מקנות ביטוח בריאות לבני זוגו וילדיו של אזרח או תושב המדינה, השוהים בישראל מתוקף היתרי שהייה זמניים במסגרת הליך איחוד משפחות. היקף הביטוח הניתן מכוח התקנות דומה לזה הניתן לאזרחים ותושבים, אך מותנה בתשלומים ובתקופות אכשרה . יצוין כי טרם כניסתן של התקנות לתוקף, נדחו מספר עתירות שתקפו את התקנות בגדר פסק הדין שניתן ב בג"ץ 2649/09 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר הבריאות (4.11.2015) (להלן: עניין האגודה לזכויות האזרח ).

3.

ביום 31.10.2016, לאחר כניסתן של התקנות לתוקף, פורסמה ברשומות הוראת שעה ( תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (רישום בקופות חולים, זכויות וחובות של מקבלי היתר שהיה לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003) (הוראת שעה), תשע"ז-2016 (להלן: הוראת השעה )). הוראת השעה נועדה ליתן מענה לקבוצה מסוימת של שוהים בישראל אשר שר הפנים החליט להעניק להם מעמד של תושב ארעי (א/5) בכפוף לתנאים מסוימים, ואשר בעת פרסום התקנות טרם הוענק להם מעמד זה (קבוצה זו תכונה להלן: מקבלי מעמד התושבות ) (לעניין החלטת שר הפנים להענקת מעמד תושבות לקבוצה זו ראו הודעה מטעם המדינה מיום 11.4.2016 בבג"ץ 5135/14 אשר צורפה לעתירה כ-ע/10). הוראת השעה קובעת כי התקנות לא יחולו על מקבלי מעמד התושבות עד ליום 31.5.2017 ובלבד שהם לא נרשמו לקופת החולים ולא החלו לשאת בתשלום דמי ביטוח הבריאות. זאת, כדי לחסוך ממי שזכאי לקבל מעמד של תושב ארעי את התשלום שמטילות התקנות לצורך הסדרת ביטוח הבריאות.

4.

העתירה שבכותרת הוגשה ביום 1.12.2016, לאחר פרסום הוראת השעה. במסגרת העתירה ביקשו העותרים לקבוע כי התקנות לא יחולו על כלל קבוצת מקבלי מעמד התושבות. בכלל זה ביקשו העותרים כי ייקבע שהתקנות לא יחולו על מי שכבר קיבל מעמד של תושב, וכן כי הן לא יחולו גם על מי שעתיד לקבל מעמד של תושב ונרשם לקופות החולים בהתאם להוראות התקנות. בנוסף ביקשו העותרים כי בית המשפט יורה על ביטול הרישום של מקבלי מעמד התושבות שנרשמו לקופות החולים לפי הוראות התקנות ועל השבה של כל תשלום ששולם על-ידם לפי התקנות.

5.

בתגובה המקדמית מטעם המדינה ובהודעת עדכון שהוגשה מטעמה ביום 16.11.2017, נמסר כי הוחלט שמקבלי מעמד התושבות אשר שילמו את דמי הביטוח מכוח התקנות יקבלו החזר של החלק היחסי מחובת התשלום בהתאם למשך הזמן בו היו מבוטחים עד לשדרוג מעמדם לתושב ארעי. נוכח האמור הסכימו העותרים למחיקת העתירה, וכעת נותר להכריע בבקשתם לפסיקת הוצאות.

6.

המבחנים לחיוב בעל דין בהוצאות נקבעו זה מכבר בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1994), שם נקבע כי יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים; האם נפל שיהוי בהגשת העתירה; והאם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד.

7.

לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין הגעתי לכלל דעה כי אין לפסוק הוצאות לטובת העותרים. ברקע הדברים אציין כי בפסק דינו של בית משפט זה בעניין האגודה לזכויות האזרח נדחו כאמור עתירות שהופנו נגד התקנות, תוך שנקבע כי " עניין גובה התשלום, האכשרה, העדר פטורים ושאלת הקטינים – אינן סוגיות שיש להקל בהן ראש, אך סבורים אנו לעת הזאת שעדיף כי התקנות יופעלו וייבחנו בשטח, תוך אפשרות לבחינה ולמקצי שיפורים" (שם, בפיסקה ו). עוד נקבע בפסק דין זה, כי המדינה תבחן בתום כל שנה את הנושאים העולים מהתקנות, וכי הצדדים יוכלו להביא לבחינה נושא שיעלה מיישומן של התקנות (שם, בפיסקה ז).

8.

ואכן, עיון בתכתובות שצורפו לעתירה מעלה כי בין העותרים למדינה התקיימו מגעים רבים בנוגע לטענות העותרים באשר לצורך בהתאמתן של התקנות למקבלי מעמד התושבות. מגעים אלה אף נשאו פרי ובסופם פורסמה הוראת השעה אשר נתנה מענה – אף אם חלקי – לצרכיה של קבוצה זו. אכן, לאחר הגשת העתירה הלכה המדינה כברת דרך נוספת לקראת העותרים במובן זה שהסכימה כי החלק היחסי ששולם על-ידי מקבלי מעמד התושבות עד לקבלת המעמד של תושב ארעי יוחזר להם. אולם, בהתחשב בנכונותה של המדינה לשינוי ההסדרים בתקנות אף ללא צורך בפנייה לערכאות, אשר באה לידי ביטוי בפרסומה של הוראת השעה, לא התרשמתי כי דווקא העתירה היא זו שהביאה לקבלת ההחלטה בדבר החזר חלקי כאמור. ודוק, פנייתם של העותרים

בעניין השגותיהם על ההסדר הקבוע בהוראת השעה נעשתה ביום 7.11.2016, ואילו העתירה הוגשה פחות מחודש לאחר מכן, ביום 1.12.2016, טרם קבלת תשובה מטעם המדינה. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי המדינה לא הייתה מקבלת את ההחלטה בדבר החזר חלקי אף אילולי הוגשה העתירה שבכותרת, לאחר שטענות העותרים היו נבחנות לגופן.

9.

אשר על כן, הבקשה לפסיקת הוצאות נדחית.