בג"ץ 9337/99 רבקה פופוביץ ע'י בעלה דב נ. הרב אליהו בן דהן מנהל בתי הדין

בפני בקשה לפסיקת הוצאות בעתירה - לאחר שנדחתה.

1.המבקשת - העותרת תבעה את מכון "בית יעקב" ומרכז "בית יעקב" בבית הדין הרבני האיזורי בירושלים. ביום 27.4.93 החליט בית הדין: "על הנתבעים להמציא לביה"ד תוך 30 יום תגובתם...אם לא יגיבו הנתבעים תוך 30 יום יתן ביה"ד החלטתו, לפי החומר שבתיק.". חלפו שש שנים והחלטה לא ניתנה. ביום 29.12.99 הוגשה העתירה בה נתבקש המשיב, מנהל בתי הדין הרבניים, למסור את התיק לידי הרכב של בית הדין שיידרש לו. לאחר הגשת העתירה הודיע המשיב כי פנה לראב"ד של בתי הדין בירושלים וזה החליט לזמן הצדדים בהקדם כדי לסיים הדיון בתביעת המבקשת. בהודעה משלימה נמסר, כי הדיון האמור נקבע ליום 8.5.00. לפיכך החליט בית המשפט העליון (כב' השופטים מ' חשין, י' טירקל וד' ביניש) ביום 19.3.00 על דחיית העתירה.

2.בבקשה שבפני טוענת המבקשת כי במהלך השנים פנתה פעמים רבות למשיב ופניותיה לא נענו - עד להגשת העתירה. מטעם זה היא תובעת את הוצאותיה. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, הואיל ובית הדין הרבני פעל כבורר יכלה המבקשת להפסיק את ההליכים בפניו ולהגיש תביעתה לערכאה המוסמכת. כך שממילא לא היה בית המשפט הגבוה לצדק נדרש לעתירה. אי לכך, ממשיך המשיב וטוען, פעל המשיב למעלה מן הצורך כשהסדיר את העניין ואין מקום לפסוק כנגדו הוצאות.

3.המבקשת זכאית להוצאותיה, על בסיס המבחנים שנקבעו בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217: היא המתינה שש שנים לדיון בעניינה, פנתה פעמים רבות ולא נענתה. רק משעתרה, בסופו של דבר זכתה למבוקשה. אין אני מוצא מקום לקבוע, כי הואיל ולא פתחה בהליכים בבית משפט שחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- (או חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט1969-) חל עליו, אין צידוק לעתירתה. האסמכתאות שמביא המשיב לענין זה נוגעות לבוררות "סתם" ולא למקרה בו בעלי דין רואים עצמם מחוייבים להתדיין בפני בית דין רבני ונמנעים, מטעמיהם, מפניה לערכאות כלליות (ולעניין זה אין אני נדרש לסיטואציה הקיצונית שנדונה בבג"ץ. 3269/95, 4637/95, 7617/95 יוסף כץ נ' בית הדין הרבני האיזורי בירושלים , פ"ד נ (4) 590). עניינה של העתירה הוא בפעולת בית הדין הרבני הפועל לפי חוק ובעובד ציבור הממלא תפקיד אדמיניסטרטיבי בכיר במערכת בתי הדין הרבניים. איני מוצא לנכון להניח, כי עתירה מעין זו היתה נדחית על הסף אלמלא הסדיר המשיב את הטעון הסדרה.

הואיל והעתירה הוגשה על ידי המבקשת בעצמה (ללא ייצוג משפטי) והואיל והעניין נשוא העתירה הגיע לכלל פתרון סמוך לאחר הגשתה ובטרם נתקיים בה כל דיון, אני קובע כי סכום ההוצאות במקרה זה יהיה 3,000 ש"ח.

המשיב ישלם איפוא למבקשת את הוצאות העתירה (שנדחתה, כאמור לעיל, עוד ביום 19.3.00) בסך 3,000 ש"ח.