פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
9346/08 - ד'
בפני:
כבוד הרשם גיא שני
העותר:
בלאל עבד אלחי מחמוד
נ ג ד
המשיבים:
1. שירות הביטחון הכללי
2. משטרת הגבולות
3. היועץ המשפטי לממשלה
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
לפניי בקשה מטעם העותר לפסיקת הוצאות.
העתירה שבכותרת הוגשה ביום 6.11.2008 והעותר, תושב האזור, הלין במסגרתה על עיכוב יציאתו לחוץ-לארץ ועל אי-מסירת הנימוק שעומד ביסוד המניעה. המשיב הגיש תגובה מקדמית לעתירה ובה ביקש לדחותה נוכח המידע העדכני המצוי בידי גורמי הביטחון לגבי הסיכון הביטחוני הכרוך ביציאתו של העותר לחוץ-לארץ. עוד נטען בתגובה המקדמית כי העותר לא מיצה הליכים בטרם פנייתו לבית משפט זה. העתירה הועברה לדיון לפני הרכב, אולם בטרם נתקיים דיון, הודיעו המשיבים, ביום 21.10.2010, כי לאחר בדיקה עדכנית נמצא כי העותר אינו מנוע עוד, בעת הזו, לצאת לחוץ-לארץ. ביום 25.10.2010 הודיע העותר כי הוא מסכים למחיקת העתירה נוכח הודעת המשיבים, אולם עומד על פסיקת הוצאות לטובתו. העתירה נמחקה אפוא (החלטת כבוד הנשיאה מיום 27.10.2010), ועתה – כשלפניי עמדות הצדדים בעניין ההוצאות – נותר להכריע בעניין אחרון-זה.
הקריטריונים לפסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין לעותר במצבים מסוג זה נקבעו בבג"ץ 842/93 אל נסארסה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1994), ואלה הם: האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם לא הזדרז העותר ופנה לבג"ץ טרם שמיצה את כל האפשרויות הפתוחות לפניו; האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה; האם עצם הגשת העתירה הוא שהניע את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה.
בענייננו, לא מצאתי, לאחר עיון בבקשה ובתגובה, כי יש הצדקה לפסוק הוצאות לטובת העותר במקרה זה. ראשית, קיים ספק לגבי מיצויי ההליכים במקרה זה, שכן נראה כי העותר פנה לבית משפט זה מבלי שפעל קודם לכן לפי הנוהל הרלבנטי לטיפול בבקשות מסוג זה. מכל מקום, בנסיבות המקרה, לא שוכנעתי בקיום קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין שינוי בהחלטתם של המשיבים, ויודגש כי מדובר בשינוי שחל כעבור שנתיים מהגשת העתירה, כאשר לטענת המשיבים השינוי מבוסס על בדיקה עדכנית של החומר המודיעיני.
לאור האמור ולאחר עיון בתיק, באתי למסקנה כי מן הראוי שבמקרה זה יישא כל צד בהוצאותיו.
ניתנה היום, ח' בשבט תשע"א
(13.1.2011
(
.
גיא שני
ר ש ם