בג"ץ 9348/11 עאדל איבראהים אחמד טועמי נ. המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית

1.

בפניי בקשת העותרים לפסיקת הוצאות לאחר שהעתירה נמחקה לבקשתם משניתן להם הסעד העיקרי לו עתרו - מתן היתר כניסה חקלאי למרחב התפר לעותר 1, אשר יאפשר לו לעבד אדמותיו.

בבקשה עמדו העותרים על כך שהעתירה הוגשה לאחר שלא ניתן מענה ענייני לבקשה כשלושה חודשים ועל התרומה של הגשת העתירה לקבלת הסעד שנתבקש.

המשיבים הותירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, אך הדגישו כי ככל שייפסקו הוצאות ראוי ששיעורן יהיה על הצד הנמוך, והם ציינו בהקשר זה כי לא נמצאה אינדיקציה להגשת הבקשה מחודש פברואר 2011 לה טוענים העותרים וזו התקבלה רק בחודש ספטמבר אותה שנה וכי המענה לבקשה התעכב ככל הנראה בשל תקלה בתקשורת בין המנהל האזרחי ובין גורמי הבטחון; כי ניתן לעותר 1 היתר זמני כשלושה שבועות לאחר הגשת העתירה; וכי על פי רישומיהם העותר 1 לא עשה שימוש בהיתר הזמני שניתן לו ומכאן כי לא נגרם לו נזק.

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ובהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה (ראו בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח (4) 217 (1993)), ומשגם המשיבים עצמם לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי לא התקיים קשר סיבתי בין הגשת העתירה ובין קבלת הסעד או כי הגשת העתירה לא היתה מוצדקת מבחינה אובייקטיבית עת הוגשה, סבורני כי אכן יש מקום לפסוק הוצאות לטובת העותרים.

לעניין שיעור ההוצאות לקחתי בחשבון, בין היתר, את העובדה שהסעד ניתן לעותרים מבלי שהיה צורך בקיום דיון לפני הרכב שופטים ונחסך הצורך בהכרעה לגופם של דברים; את העובדה שההיתר הזמני ניתן לעותר 1 סמוך יחסית לאחר הגשת העתירה (כשלושה שבועות); ואת העובדה שהעותרים לא הציגו כל טענה לגבי הוצאותיהם בפועל, וממילא גם לא הציגו תשתית ראייתית לביסוס טענה בעניין -

והחלטתי לחייב את המשיבים בשכר טרחת עורך-דין של העותרים בסך של 3,000 ש"ח ובהוצאות משפט בסך של 500 ש"ח. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.