בבית המשפט העליון
בג"ץ
9363/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת ע' ארבל
העותרת:
מובילי סלע בע"מ
נ
ג
ד
המשיבים:
1.בית הדין הארצי לעבודה
2.איגור רובינשטיין
עתירה לביטול פסק דין ולמתן צוים על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד אופק בלאיש
פסק-דין
השופטת ע' ארבל:
1.
המשיב, נהג משאית במקצועו, החל לעבוד אצל העותרת ביום 21.1.05. בחודש מאי 2005 נקרא המשיב לשירות מילואים שיחל ביום 18.7.05. לטענת המשיב זמן מה לאחר קבלת הצו ביקשה ממנו העותרת לפנות לקצינת הקישור על מנת להביא לביטולו של הצו. פנייתו של המשיב כאמור לא נענתה. ביום 14.7.05 נגנבה המשאית עליה עבד המשיב לאחר שהוחנתה על-ידי המשיב. הקוד במשאית נוטרל והיא הותנעה על-ידי מפתח וללא כל סימני פריצה. לטענת המשיב הוא פוטר על-ידי העותרת לאחר גניבת המשאית ויום אחד בלבד טרם החל את שירות המילואים.
2.
המשיב פנה לוועדת התעסוקה (להלן: הוועדה ) שהוקמה לצורך ביצוע חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949 (להלן: החוק ) ועתר לחייב את העותרת בתשלום פיצויים, זאת לאור טענתו כי פיטוריו בוצעו בשל שירות המילואים אליו נקרא וכי גרסת החברה כי פוטר בשל החשד למעורבותו בגניבת המשאית היתה אך תירוץ. המשיב טען כי לא היה כל בסיס לחשד החברה וכי הוא
היה מוכן להיבדק בבדיקת פוליגרף. העותרת מצידה טענה כי המשיב לא פוטר כלל מעבודתו, כי עניין גניבת המשאית נמצא בבדיקה, וכי לאחר הבדיקה יוחלט המשך הטיפול במשיב.
הוועדה, בהחלטתה מיום 6.8.06, קיבלה את תביעת המשיב והורתה לעותרת לשלם לו פיצויים בסכום השווה ל-5 פעמים שכרו החודשי. הוועדה קבעה כי הוכח שהעותרת הפסיקה את עבודתו של המשיב אצלה בשני מועדים. באשר למועד הראשון נקבע כי על העותרת מוטל נטל כבד להוכיח כי הפיטורים לא נעשו בשל שירות המילואים, וזאת לאור סמיכות הזמנים בין שירות המילואים למועד הפיטורים. הוועדה קבעה כי העותרת לא עמדה בנטל זה לאור העובדה שהחשד במעורבות המשיב בגניבה נותר בגדר חשד בלבד, לאנשים נוספים היתה גישה למפתחות המשאית וכן בשל כך שהעותרת לא פנתה בתלונה למשטרה. באשר למועד השני נקבע כי הפיטורים נעשו במהלך שירות המילואים בלי שהתקבל היתר הוועדה כנדרש בחוק ולפיכך מדובר בפיטורים אסורים.
3.
ערעורה של העותרת לבית הדין האזורי לעבודה התקבל (כב' השופטת יהודית גלטנר-הופמן). בית הדין קבע כי יש לבחון רק את מועד הפיטורים הראשון וכי המשיב עצמו הודה בפני הוועדה כי פוטר בשל החשד לגניבת המשאית. עוד נקבע על-ידי בית הדין כי על-פי חומר הראיות שבפניו מדובר בחשד מבוסס, וכן לא הונחה כל ראיה הקושרת בין הפיטורים לשירות המילואים, כאשר סמיכות הזמנים עצמה אין בה כדי ללמד על הקשר הסיבתי.
4.
המשיב הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, וערעורו התקבל. בית הדין (כב' השופט עמירם רבינוביץ) קבע כי משקיימות שתי גרסאות שקולות של העותרת והמשיב הדין הוא עם המשיב שכן נטל ההוכחה מוטל על העותרת. כמו כן נקבע כי גם אם נכונה גרסתה של העותרת הרי שהיה ראוי להמתין עד לתום התקופה האסורה בפיטורים על-פי החוק, דהיינו שלושים יום מתום שירות המילואים. בית הדין (בדעת מיעוט) לא ראה הבדל מבחינת תכלית החקיקה בין פיטורים ערב צאתו של המשיב לשירות מילואים לבין פיטורים ביום למחרת, כאשר התחילה תקופת המילואים. דעת הרוב (מפי כב' השופט שמואל צור) הצטרפה לתוצאת פסק דינה של דעת המיעוט אך סברה כי לא ניתן לראות בפיטורים יום לפני תחילת המילואים כפיטורים בתוך תקופת המילואים לצורך סעיף 41א(ב) לחוק. עם זאת, קבעה כי לא עלה בידי העותר להוכיח ברמה הדרושה שפיטוריו של המשיב לא נעשו בשל שרות המילואים אליו נקרא, וזאת בהתאם לסעיף 41א(א1) לחוק.
5.
בגין פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה הוגשה עתירה זו. העותרת טוענת כי טעה בית הדין משדרש ממנה להוכיח כי המשיב היה מעורב בגניבת המשאית בעוד שכל שהחוק דורש הוא להוכיח כי פיטוריו של המשיב לא נבעו מהמילואים. כן לטענתה, משנקבע כי הטריגר המיידי לפיטורים היה החשד למעורבותו של המשיב בגניבה, היה צריך לקבוע כי העותרת יצאה ידי חובתה ולא היה עליה לבסס בנוסף את החשד עצמו. בנוסף היא טוענת כי שגה בית הדין משקבע כי היו שני מועדי פיטורים, שכן לאחר שפוטר המשיב בפעם הראשונה לא היה ניתן לפטרו פעם נוספת.
6.
לאחר עיון בעתירה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין לעבודה. התערבותו של בית משפט זה בהחלטות בתי הדין לעבודה מוגבלת למקרים חריגים במיוחד בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, כאשר מתגלה טעות משפטית מהותית; השני, כאשר הצדק מחייב תיקונה של טעות זו (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים , פ"ד מ(1), 673 (1986)). איני סבורה כי עתירה זו עומדת בחריג האמור. בית הדין הארצי הגיע למסקנתו על דעת כל חברי ההרכב (אם כי בהנמקות שונות) תוך התבססות על קביעת ממצאים עובדתיים וניתוח העדויות שנשמעו בפני הוועדה. אין בידי לקבל את טענת העותרת לפיה דרש בית הדין הארצי מהעותרת לבסס את חשדה בדבר מעורבות המשיב בגניבת המשאית. בית הדין אך קבע כי העובדה שהעותרת לא עשתה די על מנת לבסס את חשדותיה כנגד המשיב הינה אינדיקציה לכך שלא חשד זה היווה את הבסיס האמיתי לפיטורי המשיב (ראו חוות דעתו של השופט צור), וזאת לצד אינדיקציות נוספות שהוזכרו בפסק הדין. אף באשר לטענה באשר לשני מועדי הפיטורים לא מצאתי כי צודקת העותרת בטענתה. בית הדין התייחס באופן חלופי לכל אחד מהמועדים שהוצגו על-ידי העותרת עצמה, ואין לעותרת להלין אלא על עצמה כמי שהציגה גרסאות עובדתיות סותרות. בין הדין הארצי קבע כי על-פי כל אחת מהגרסאות של העותרת למועד הפיטורים מדובר בפיטורים אסורים על-פי החוק.
משכך, העתירה נדחית.
ניתן היום, י"ט בחשון התשס"ט (
17.11.08).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת