פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
9371/17
לפני:
כבוד השופט א' שהם
כבוד השופט מ' מזוז
כבוד השופטת י' וילנר
העותר:
יבגני סמולר
נ ג ד
המשיבים:
1. פרקליטות מחוז תל אביב
2. בית משפט השלום בתל אביב
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד דני רונן
פסק-דין
השופט מ' מזוז:
1.
העתירה זו מופנית נגד כתב אישום שהוגש נגד העותר (ת"פ 34203-10-15) ונגד החלטה של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט צ' עוזיאל ) מיום 15.2.2017 במסגרתה נדחו חלק מטענות העותר בנוגע לכתב האישום.
2.
ביום 4.11.2015 הוגש נגד העותר ונאשם נוסף כתב אישום לבית משפט השלום בתל אביב-יפו המייחס להם עבירות של גניבה בידי עובד וקשירת קשר לביצוע פשע. על פי עובדות כתב האישום גנבו העותר והנאשם הנוסף 156 מכשירי טלפון ניידים מחנות העוסקת במכירת מכשירים סלולריים בה עבדו. לכתב האישום צורפה טבלה המפרטת את סוגי מכשירי הטלפון הניידים שנגנבו, וכמות המכשירים שנגנבו מכל סוג. לאחר מכן, לבקשת בא כוח העותר, הוגש כתב אישום מתוקן ממנו נמחק הנאשם הנוסף מכתב האישום והובהרו המועדים בהם לכאורה בוצעו העבירות.
3.
כחלק מטענותיו המקדמיות נגד כתב האישום טען העותר כי יש למחוק או לתקן את כתב האישום שהוגש נגדו, היות והוא לא מפרט את מספרי הזיהוי של מכשירי הטלפון שנטען כי נגנבו על ידו. נטען כי אי צירוף מספרי הזיהוי מחטיא את הוראת סעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובע כי על כתב אישום להכיל את "תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם", ועולה כדי פגם מהותי המצדיק את ביטול כתב האישום בהיותו פוגע ביכולת ההגנה לטעון כי הטלפונים כלל לא נגנבו.
4.
בהחלטה מיום 15.2.2017 דחה בית המשפט את טענתו של העותר, וקבע כי "לא ניתן לומר כי נפל פגם בניסוח כתב האישום המצדיק מתן הוראה למאשימה לפרט את מספר הברזל של כל אחד מהמכשירים הניידים המצוין בטבלה שבכתב האישום. יש לזכור, כי נטל ההוכחה בתיק הוא על כתפי המאשימה, ועליה להוכיח כי כל אחד מהמכשירים המיוחסים לנאשמים נגנב בתקופה המיוחסת להם, וההגנה רשאית בהקשר זה לבצע חקירות נגדיות או להביא ראיות אחרות כדי להפריך הטענה שמדובר במכשירים שנגנבו על ידי הנאשמים".
5.
כעת מונחת לפנינו עתירה זו של העותר, בה חוזר העותר על הטענות שטען בפני בית משפט קמא, ומבקש כי נורה על ביטול או תיקון כתב האישום. עוד טוען העותר כי במידה ובשלב ההוכחות יתיר בית משפט קמא למאשימה להגיש כראיה את מספרי הזיהוי של מכשירי הטלפון שגניבתם מיוחסת לעותר, מבלי שאלה יכללו בכתב האישום, הדבר יפגע בזכותו למשפט הוגן.
6.
דין העתירה להידחות על הסף.
7.
כידוע, בהליך הפלילי בחר המחוקק שלא להקנות זכות להשיג על החלטות ביניים , בדרך של ערר או ערעור, למעט במקרים חריגים שנקבעו במפורש בחוק, ועל כן הדרך להשיג על החלטות אלה היא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. מטעם זה, בית המשפט הגבוה לצדק לא יאפשר עקיפת הכלל השולל ערעור על החלטות ביניים בהליך פלילי ולא ייזקק לעתירה נגד החלטות ביניים בהליכים פליליים של הערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים שבחריגים כאשר מדובר בשאלה שבסמכות (עניינית) היורדת לשורשו של ענין או כשמדובר בענין מהותי ועקרוני אשר הכרעה מאוחרת בו עלולה להסב נזק בלתי הפיך (בג"ץ 179/17
ביטון נ' שופט בית המשפט המחוזי (9.1.2017); בש"פ
4804/17
ברמלי נ' מדינת ישראל (9.8.2017)).
8.
המקרה שלפנינו אינו נופל לגדר המקרים החריגים המצדיקים כי בית המשפט הגבוה לצדק יידרש לעתירה התוקפת החלטת ביניים בהליך הפלילי. החלטת בית משפט קמא ניתנה במסגרת סמכותו, נומקה כדבעי, ואין בה כדי לפגוע בזכויותיו של העותר.
9.
העתירה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.
ניתן
היום, י"ח בכסלו התשע"ח (6.12.2017).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת