בג"ץ 9398/06 ראובן עזריאל נ. שר הפנים-הלשכה למינהל אוכלוסין בת"א

1.

לפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת. עניינה בקשת העותר להסדיר את כניסתה של עותרת מס' 2 לישראל ולהכרעה בבקשתו לאיחוד משפחות והסדרת מעמדה של עותרת מס' 2. אין חולק כי העתירה באה על פתרונה וכפועל יוצא מכך היא נמחקה (ביום 11.6.07). נותרה להכרעה שאלת ההוצאות. לעניין זה טענת העותרים הינה כי העתירה הביאה לקבלת הסעד וכי זו הוגשה בלית ברירה ולאחר מיצוי הליכים אינטנסיבי. המשיב, בתגובתו, ביקש להשאיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט, אם כי ביקש להדגיש כי העותר לא פירט כנדרש בעתירתו ובקשתו דנן את מורכבות המקרה, ובייחוד מורכבות נסיבותיו האישיות שהצריכו בירור מורכב יחסית; כי ניתן היה לסיים את ההליך בשלב מוקדם יחסית, אולם העותרים עמדו על עתירתם שלא לצורך ובכך ניבאו להמשך הדיון; וכי ההכרעה בעניינם של העותרים נתקבלה לבסוף תוך זמן קצר יחסית מבלי שנדרש לקיים בה דיון לגופו של עניין.

2.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי אכן הוקם בסיס מספיק לחיוב המשיב בהוצאות עתירה זו. אין חולק למעשה כי הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד. גם אם אניח כי עניינו של העותר היה מורכב, הרי שבשים לב לתקופה בה נעשה מאמץ למצות הליכים, ניתן היה לסיים או לפחות לקדם את הטיפול בבקשת העותרים, ותעיד על כך המהירות היחסית בה נפתר העניין שעה שהיה תלוי ועומד לפני בית משפט זה. לא מצאתי גם מקום בנסיבות המקרה לזקוף לחובת העותרים את הותרת העתירה על כנה למרות התרת כניסת עותרת מס' 2 לישראל, שכן הסעד שנתבקש בעתירה היה רחב מכך וכלל גם הסדרה של מעמדה. עניין זה בא על פתרונו – ולו הראשוני – רק סמוך למועד מחיקת העתירה.

3.

התוצאה היא, אפוא, כי דין הבקשה להתקבל. אשר לשיעור החיוב, הרי שיש ליתן משקל למורכבות היחסית של הבירור, שאכן לא פורט בעתירה ובבקשה שלפני, כמו גם למאמץ שנעשה להביא לסיום ההליך בלא צורך בקיום דיון ובפרק זמן סביר. אשר על כן, ישא המשיב בשכר טרחת העותר בסך של 5,000 ₪, ובהוצאות בסך 500 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל. האגרה תושב בניכוי הסכום הקבוע בפריט 33 לתוספת לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז-2007.