בג"ץ 9407/04 דוד ציביאק נ. מדינת ישראל -המפקח על הביטוח במשרד האוצר

בפני בקשה לחיוב המשיב בהוצאות העתירה. עניינה של העתירה היה בשינוי שיטת הניקוד בבחינות גמר לקבלת רישיון סוכן ביטוח מורשה. הסעד לו עתר העותר היה בדיקת בחינתו בהתאם לשיטת הניקוד הקודמת למועד הבחינה בה נבחן ואם עבר את הבחינה לאור זאת, לאשר לו את רישיונו כסוכן מורשה בענף ביטוח חיים. העתירה הוגשה ביום 19.10.04 וביום 2.2.05 הודיע המשיב לעותר כי החליט לבדוק את בחינתו בהתאם לשיטת הניקוד הקודמת למועד הבחינה בה נבחן. בבדיקה מחודשת זו עלה כי העותר קיבל ציון עובר בבחינה. בכך בא העותר על סיפוקו. העותר סבור כי על המשיב לשאת בהוצאות שנשא בהגשת עתירתו. המשיב השאיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט. לאחר עיון בה ובחומר שבפני, באתי למסקנה כי אכן העותר עמד בקריטריונים שהותוו בפסיקה לשם פסיקת הוצאות. המבקש פנה למשיב בערעור על שינוי שיטת הניקוד כבר ביום 25.7.04 ומאז פנה פעמים נוספות. אין בפני כל הסבר המניח את הדעת מדוע רק לפני מספר ימים, לאחר שנדרש להגיש עתירה לבית משפט זה, קיבל העותר את הסעד המבוקש. בפרט הדבר נכון, כאשר פרנסתו של העותר מונחת על הכף ולדבריו מיולי 2004 הוא מחוסר פרנסה בהיעדר רשיון. העולה מן המקובץ הוא כי הוכח במידה המספקת כי הגשת העתירה היא שעמדה ביסוד קבלת הסעד וכי ראוי וצודק הוא כי המשיב ישא בהוצאות שנגרמו לעותר בשל כך. אשר על כן, החלטתי לקבל את הבקשה. בשים לב לעובדה כי לא נתקיים דיון בעתירה וכי העתירה הוגשה על ידי העותר עצמו, אני קובע כי המשיב ישא בהוצאות העותר בהליך זה בסך כולל של 2,500 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מיום החלטתי ועד התשלום בפועל.