בג"ץ 9408/10המרכז הפלסטיני לזכויות אדם נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופט א' גרוניס:

1.

העותר הינו ארגון לא-ממשלתי הפועל ברצועת עזה (להלן – הרצועה ) . על פי הנטען בעתירה, מייצג העותר 1,046 מתושבי הרצועה (להלן – התושבים ), הטוענים כי נגרמו להם נזקים כתוצאה מפעילות כוחות צה"ל ברצועה במסגרת מבצע עופרת יצוקה, אשר התנהל בין החודשים דצמבר 2008 לינואר 2009. העותר פועל לסייע לתושבים בהגשת תביעות נזיקין לבתי המשפט בישראל בגין נזקים אלו. חלק מן התושבים אכן הגישו תביעות התלויות בבתי המשפט. במוקד העתירה עומדת הטענה, כי על המשיבים להורות לבאי כוח המדינה להימנע מלטעון להתיישנות באותן תביעות.

2.

חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן – חוק הנזיקים האזרחיים ) קובע כי תובענה נגד המדינה, בגין נזקים שנגרמו בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה כתוצאה מפעילות כוחות הביטחון תידון בכפוף למספר תנאים. התנאי המרכזי הנדרש לענייננו קבוע בסעיף 5א(3) לחוק הנזיקים האזרחיים. לפי הסעיף, יש להגיש תובענה בנזיקין נגד המדינה בתוך שנתיים מיום אירוע הנזק נושא התובענה. בכך, למעשה, קוצרה תקופת ההתיישנות של תביעות אלה לשנתיים במקום שבע שנים שהיא תקופת ההתיישנות הנוהגת בדרך כלל (לפי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958). העותר טוען כי על רקע תקופת ההתיישנות בת השנתיים ולאור מדיניות הכניסה מהרצועה לישראל נשללת, הלכה למעשה, אפשרות התביעה בנזיקין של התושבים. לטענתו, במסגרת מדיניות מתן היתרי הכניסה לישראל

מהרצועה מאז שנת 2007, נמנע מהתושבים להיכנס לישראל למטרת ניהול הליכים משפטיים. כמו כן נטען, כי לא ניתנים לעורכי דין ישראליים היתרי כניסה לרצועה ולא מאושרת כניסתם לישראל של עורכי דין תושבי הרצועה. נוכח נסיבות אלה, טוען העותר כי על המשיבים להנחות את באי-כוח המדינה בתביעות האזרחיות השונות, להסכים להאריך את תקופת ההתיישנות בתביעות עליהן חל החוק. לחלופין נטען, כי על המשיבים להורות לפרקליטים מטעם המדינה להימנע מלהעלות טענת התיישנות בתביעות אלה. ודוקו, העתירה שבפנינו אינה מופנית כלפי מדיניות הכניסה והיציאה מישראל לרצועה. היא אף איננה מופנית נגד חוקתיותו של סעיף 5א(3) לחוק הנזיקין האזרחיים, במסגרתו קוצרה כאמור תקופת ההתיישנות בתביעות עליהן חל החוק. נעיר, כי בית משפט זה לא מצא פגם בהוראה זו (ראו בג"ץ 8276/05 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הביטחון , פיסקה 35 לפסק-דינו של הנשיא א' ברק (טרם פורסם, 12.12.2006)). העתירה דנא מתייחסת אך ורק לשיקול דעתם של המשיבים בהעלאת טענת התיישנות בתביעות התושבים עליהן חל סעיף 5א לחוק הנזיקים האזרחיים.

3.

דינה של העתירה להידחות על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי בהליך האזרחי ומחמת כלליותה של העתירה, כפי שציינו בצדק המשיבים בתגובתם לעתירה. סעיף 5א(3) לחוק הנזיקים האזרחיים קובע כי:

" רשאי בית המשפט, אם שוכנע כי לא היתה בידי התובע אפשרות סבירה להגיש את תביעתו בתוך התקופה האמורה, להאריך את התקופה בתקופה נוספת שלא תעלה על שנה אחת; היה התובע קטין ביום המעשה, תקופת ההארכה כאמור לא תעלה על שלוש שנים". נראה, כי הסדר זה נועד לתת מענה לאותם המצבים בהם נבצר מהתושב להגיש תביעה נזיקית. ברי, כי על-מנת לעמוד בנטל, על התובע לפרוש בפני הערכאה הדיונית את המסכת העובדתית המצביעה על כך כי לא הייתה בפניו אפשרות סבירה להגשת התביעה. מובן כי התשובה לשאלה האם הייתה בפני התובע אפשרות סבירה להגיש תביעתו תלויה בנסיבותיה העובדתיות הייחודיות של כל תביעה ותביעה. נסיבות אלו לא הוצגו בפני בית משפט זה וממילא אין מקומן להתברר במסגרת עתירה זו אלא בהליך האזרחי. אף העותר עמד על זכותם של התושבים לטעון נגד תחולתה של ההתיישנות, אם טענה זו תעלה בהליך אזרחי קונקרטי. על כן, משנקבעה בחוק המסגרת להאריך את תקופת ההתיישנות בהליך האזרחי, אין לעקוף מסגרת זו על ידי פנייה לבית משפט זה. מתן הסעד הכללי המבוקש בעתירה יסכל את ההסדר אשר קבע המחוקק לבירורן של טענות התיישנות בתביעות נזיקין בשל פעילות הצבא באיזורי עימות.

6.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.