בג"ץ 9409/01הסתדרות העובדים הכללית החדשה-ההסתדרות החדשה במרחב נ. המועצה

בקשת המערערת למתן פסק-דין הצהרתי, כי לפני יום 30.10.97 הייתה חוכרת ו/או זכאית לזכויות חכירה-לדורות מאת מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל), של חלקה 19 בגוש 42878 וחלקה 30 בגוש 10590, אשר הופקעו על-ידי המשיבות ואשר הייתה זכאית לקבלת פיצויים מהן – נדחתה. זאת, לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא, על-יסוד הראיות שבאו בפניו – שעיקרן ראיות אובייקטיביות (מסמכים וכן עדויות), כי המערערת לא הוכיחה, כי הייתה בעלת זכויות אלו וכי לו נדרש בית-המשפט המחוזי לכך, היה נכון להצהיר שהייתה במעמד של בת-רשות בלבד.

בערעורה בפנינו תקפה המערערת את ממצאיו של בית-המשפט המחוזי ואת מסקנותיו המשפטיות. טענתה המרכזית היא, כי המינהל היה נכון לחתום על חוזה חכירה עם המערערת ומכאן עולה, כי למצער, הייתה לה זכות לגבי חוזה חכירה, וכי בכל ממצאי בית-המשפט המחוזי אין כדי לשלול זכות זו, המעוגנת בעמדתו של המחכיר. טענה זו נטענה בבית-המשפט המחוזי ונדחתה על-ידו. וכך נכתב:

העתירה של המבקשת היא להצהיר שערב ה-30.10.97 'הייתה המבקשת חוכרת ו/או הזכאית לזכויות חכירה לדורות'. להצהרה בנוסח זה לבטח לא זכאית המבקשת. ומדוע? משום שכולי עלמא לא פליגי שלא נכרת חוזה חכירה אחרי 1997, ומשום שלפי האמור בפסק-דין זה, המבקשת גם לא הייתה 'זכאית לזכויות' , אלא היא הייתה תלויה ברצונו של ממ"י, לאור התנהגות המבקשת. הדבר היה תלוי ברצונו של ממ"י , ברצותו היה מעניק למבקשת זכויות בנכס וברצותו היה חדל מלהעניק זכויות.

ואכן, כך הם הדברים. השאלה המתעוררת איננה אם הייתה נכונות לחתום עם ההסתדרות על חוזה חכירה, אלא אם הייתה להסתדרות זכות משפטית לתבוע, כי ייחתם עמה חוזה חכירה. כאמור, על-פי ממצאיו של בית-המשפט המחוזי, זכות כזו לא התגבשה ולכך אנו מסכימים.

נוסיף, כי המערערת לא שילמה את דמי החכירה במשך שנים והזדרזה לשלמם רק בשעה שכבר היה ברור, כי הקרקע עומדת להיות מופקעת.

הערעור נדחה, איפוא.

המערערת תשלם למשיבות 2-1 שכר טרחת עורך-דין בסך 30,000 ש"ח.