בג"ץ 9426/01 סרגיי צ'רניאק נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש נגד העורר ונאשמת נוספת, ויקטוריה זק, נטען, כי הם חברו לאחרים על מנת להביא נשים מאוקראינה לישראל, באמתלא של העסקתן בעבודות מלצרות וניקיון, כאשר הכוונה בפועל שונה - להעסיקן בזנות. על פי גרסת המשיבה, העורר הוא חלק מרשת שלכל אחד מחבריה ייועד תפקיד מוגדר, וחלקו של העורר היה "לקלוט" את הנשים ולהעסיקן באותו עיסוק שלשמו הובאו לישראל.

כתב האישום מגולל את סיפורן של שתי נשים "שיובאו" בדרך זו. במקרה האחד, הגיעה אחת הנשים לישראל בחודש יוני 2001, כשבידה דרכון מזויף, והובלה על ידי העורר לדירתו, בעקבות תיאום מוקדם עם חבריו בחו"ל. בדירה הסביר לה העורר שהיא תצטרך לעסוק בזנות, ונמסרה לה תעודת זהות מזויפת. ביום המחרת הוביל אותה העורר למפגש עם וקיטוריה ובעלה זק, והאחרון טען בפניה כי הוא קנה אותה תמורת 40,000 דולר, ואת הסכום הזה היא תצטרך להשיב לו באמצעות עיסוק בזנות. מתוך הנטען בכתב האישום עולה, שאשה זו שוכנה בביתו של העורר, לשם היו מגיעות ההזמנות של הלקוחות, וגם בהמשך גילה העורר מעורבות עמוקה, כאשר מפעם לפעם העביר את הנשים אותן העסיקה החבורה ל"בסיס פעולה" אחר.

באישום השני מגוללת המשיבה את קורותיה של אשה נוספת, והפעם היה זה העורר שטען בפניה כי היא חבה לו סכום של 36,000 דולר עבור מה שהוגדר בכתב האישום כ"דמי תיווך והוצאות קנייתה", וגם היא החלה בעקבות כך לעסוק בזנות על מנת להשיב "חוב" זה.

המשיבה הוסיפה וטענה, כי לאחר מעצרה של אחת הנשים, ביקש העורר לשבש מהלכי משפט, כאשר העביר את הנשים הנוספות שהועסקו בזנות למקום אחר, על מנת למנוע את מעצרן. כמו כן נטען, כי בעימות שנערך במהלך החקירה בין העורר לאחת הנשים, הוא עמד לפגוע בה עם מאפרה, מתוך כוונה לטעת בלבה פחד ולהניעה לחזור בה מהודעה שמסרה.

2.עם הגשתו של כתב האישום, עתרה המשיבה למעצרם של העורר וויקטוריה עד תום ההליכים, ובית המשפט הורה על מעצרו של העורר, אך שיחרר את ויקטוריה לחלופת מעצר. עובדה אחרונה זו, שחרורה של ויקטוריה חרף היותה בעלת עבר פלילי, שימשה כאחד מנימוקיו המרכזיים של הערר. בית המשפט המחוזי נימק צעד זה בכך שחלקה של ויקטוריה בפרשה קטן מזה של העורר, אף שהיא נטלה חלק בהספקתם של מסמכים מזויפים על מנת לאפשר לנשים לשהות בישראל, וחרף העובדה שהיתה פעילה גם בתחום ההשקעה של הכספים שנצברו מהעסקתן של הנשים בזנות.

3.התמונה המצטיירת מהאמור בכתב האישום היא, שחלקו של העורר בפרשה אכן עולה על זה של ויקטוריה, ולא אסתיר את דעתי שגם שחרורה עורר אצלי תהיות. כך או כך, העורר לא היה בעל תפקיד משני או זניח באותה מכונה-משומנת-היטב שייבאה נשים לישראל על מנת להעסיקן בזנות, אלא היווה "בורג חשוב" שבלעדיו מאמציהם של חבריו בחו"ל לא היו נושאים פרי, ומטרתו של הקשר הפלילי לא היתה מושגת. הוא אמנם לא פיתה את הנשים להגיע לישראל, ולא פעל כדי להקל על כניסתן לארץ, אך זהו טיבו של הקשר הפלילי, כאשר לעורר יועד התפקיד לדאוג לקורת גג עבור הנשים, ומשם לשגרן למעשי זנות על פי הזמנתם של לקוחות. בכך די להצביע, לפחות בשלב זה של ההליכים, על העורר כמי שנתן את ידו לאותה מארה של סחר בנשים, עמה נאלצת החברה בישראל להתמודד בשנים האחרונות. ונדמה שכמעט מיותר לומר, שלא העיסוק בזנות לבדו צריך להטריד את מנוחתם של גורמי אכיפת החוק, אלא בעיקר העובדה בה אנו נתקלים שוב ושוב, שעה שהעוסקים בתחום זה חוטאים בעבירות נלוות, כמו אלימות קשה, סחיטה, כליאת שווא ועוד, אשר כולן נועדו להבטיח לעוסקים בכך, ולאורך זמן, מקור הכנסה זמין וקל.

בית משפט זה, בפסיקה עקבית, ביקש להעביר מסר לכי מי שבחר למצוא את פרנסתו בסחר בבני-אדם, ולכל מי שמהרהר לחטוא בתחום זה, כי הוא עלול לשלם על כך בחרותו, גם בטרם הוכרע דינו. אך נראה כי מסר זה לא נקלט דיו, הואיל ונראה כי עוצמת הפיתוי של הרווח הקל גדולה מאימת הדין. נראה שכזה הוא העורר, ועל כן לא יהא זה מופרז להניח, כי האפשרות שהוא יחזור לסורו אם ינתן לו להלך חופשי, היא סבירה ביותר.

לנוכח כל האמור אני מחליט לדחות את הערר.

4.במהלך הדיון בפני טען בא-כוח העורר, כי כתב האישום נגד שולחו הוגש לבית המשפט בתאריך 29.10.01, אך משפטו לא החל עד היום, ולכן אפשר שהעורר מוחזק במעצר שלא כחוק, וזאת לנוכח הוראתו של סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1986-. אם נתונים אלה נכונים, כי אז יש ממש בטענותיו של בא-כוח העורר. עם זאת סברתי כי טוב שברור העובדות ייעשה בבית המשפט המחוזי, ועל כן תעביר מזכירות בית המשפט, בדחיפות , העתק מהחלטתי למותב של בית משפט קמא, המתבקש לתת את דעתו לעניין.