בג"ץ 9429/10 אירינה גריגורייב נ. משרד הפנים

השופט א' גרוניס :

1.

עתירה לצו על תנאי שעניינה הסדרת מעמדו של בעלה של העותרת בישראל לפי נוהל איחוד משפחות.

2.

העותרת עלתה לישראל מכוח חוק השבות, תש"י-1950, והינה אזרחית המדינה משנת 2001. במועד כלשהו פנו העותרת ובעלה למשיב בבקשה כי יינתן לבעלה היתר שהייה בישראל לפי נוהל איחוד משפחות. בעתירתה מפרטת העותרת את השתלשלות העניינים החל מאותו מועד. אין לנו צורך לפרטם. כל שיש לציין הוא, כי במכתב מיום 30.5.2010 של המשיב נאמר כי בקשת בני הזוג מסורבת. במכתב, אשר יועד לבעלה של המשיבה, נכתב כי הוא לא זכאי למעמד בישראל. וזאת, לאור בדיקות אשר העלו כי מסמכיה של העותרת, אשר בגינם הוכרה כזכאית שבות, הם מזויפים. עוד צוין במכתב, כי בכוונת המשיב לבטל את מעמדה של העותרת ומעמד בנה. בעתירה זו, בה מייצגת העותרת את עצמה, מלינה העותרת על החלטת המשיב לגבי בעלה.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. בכל הנוגע לעניינו של בעלה של העותרת, הסעדים המבוקשים בעתירה מבוססים על הוראות סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן – חוק האזרחות). סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, ופרט 12 לתוספת הראשונה לאותו חוק, מקנים סמכות לדון בעתירה בעניין זה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. מכאן, כי בעניין זה קיים סעד חלופי בדרך של פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים. בכל הנוגע לעניינה של העותרת, הרי אין בפנינו כל אינדיקציה כי המשיב פעל בדרך כלשהי למימוש כוונתו לבטל את מעמד העותרת. כידוע, סעיף 11(ב) לחוק האזרחות, תשי"ב-1952, קובע כי ביטול אזרחות של אדם, כאשר חלפו לפחות שלוש שנים מיום רכישת האזרחות, הוא בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים, על פי בקשת שר הפנים. לא מצוי בידינו מידע לפיו בקשה כאמור הוגשה על ידי שר הפנים או שבית המשפט לעניינים מינהליים הפעיל את סמכותו. משכך, אין כל צורך לדון בעניין זה.

4.

העתירה נדחית איפוא על הסף מבלי שנתבקשה תשובה.