בג"ץ 9480/16 בג"ץ 9480/16

השופט ע' פוגלמן :

1.

העותרים הגישו למשיב 1 ולמשיבה 2 תלונות בעניין פרקליטה ושלושה אנשי משטרה (להלן ביחד: הנילונים ) שהיו מעורבים במשפט הפלילי נגד רומן זדורוב (להלן: זדורוב ) אשר הורשע ברצח הנערה תאיר ראדה ז"ל. נטען כי הנילונים בדו ראיות מפלילות נגד זדורוב ואף השמידו ראיות שהיה בהן פוטנציאל לזכותו; כי נמסרו לזדורוב במכוון פרטים מוכמנים בחקירתו; וכי לבית המשפט הוגש תרגום שקרי של הודאת זדורוב בפני מדובב. על רקע זה הגישו העותרים תלונה למשיב 1 נגד הנילונים כולם; ותלונה נוספת הוגשה למשיבה 2 נגד שלושת השוטרים. כעולה מן העתירה, המשיב 1 הפנה את הטיפול בתלונה בעניין ללשכת פרקליט המדינה. שתי התלונות נדחו, תוך שצוין כי לא הונחה על ידי העותרים תשתית המלמדת על ביצוע העבירות הנטענות. יצוין כי העותרים פנו לגורמים נוספים בסוגיה דנן לרבות הגשת תלונה לנציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות, שעניינה היעדר מענה משך זמן רב לתלונה האמורה שהגישו למשיב 1.

2.

על כך העתירה. ראשית דבר נטען כי חרף קיומו של הכלל שלפיו עותר ציבורי אינו יכול לבוא במקומו של אדם נפגע שנמנע מלהגיש עתירה בעניינו שלו, העתירה היא "חלק מחובתם של העותרים על פי חוק 'לא תעמוד על דם רעך', תשנ"ח-1998" והיא אף מתחייבת מסעיף 262 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 העוסק באי מניעת פשע (שבוצע כאמור, לשיטתם, בידי הנילונים).

לטענת העותרים, המשיבים פעלו בחוסר סבירות עת התעלמו מטענות העותרים משך זמן רב, והשיבו עליהן ללא כל בדיקה בחלוף זמן ניכר. העותרים גורסים כי פעולות המשיבים עולות כדי עיוות דין, והתנהלותם נגועה בפגם מהותי היורד לשורשו של עניין ומצדיק היעתרותו של בית משפט זה לעתירתם. עוד טוענים העותרים כי על משיב 1 להורות על הקמתו של גוף אובייקטיבי אשר יפתח בחקירה נגד הנילונים. כמו כן מבוקש להורות למשיב 1 לשחרר לאלתר את זדורוב, נוכח הפגמים הנטענים שנפלו בהליך הפלילי; ואף מתבקש להורות למשיב 1 למצות את הדין עם עוזר פרקליט המדינה שטיפל בתלונה שהגישו העותרים למשיב 1, שהיה מודע – כך העותרים – לפגמים שנפלו בהליך הפלילי שנוהל נגד זדורוב.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. תחילה יאמר כי כפי שעולה מהצרופות לעתירה, תלונת העותרים שהופנתה למשיבה 2 מיום 6.7.2015 נדחתה, לאחר שנמצא כי לא הוכח שהונחה תשתית המלמדת על ביצוע עבירה. כפי שצוין גם בהחלטה האמורה, ניתן היה להגיש ערר על החלטה זו לפרקליט המדינה. דא עקא, ככל שניתן ללמוד מן העתירה, ערר כאמור לא הוגש. בנסיבות אלו דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים (ראו למשל בג"ץ 8957/14 גדייב נ' ראש האגף לחקירות ולמודיעין – משטרת ישראל , פסקה 4 (4.1.2015) ). בצד זאת יצוין כי זדורוב עצמו – שהעניין נוגע לו – אינו חלק מן העותרים, וחרף הגמשת זכות העמידה שהוכרה בפסיקתו של בית משפט זה (ראו למשל בג"ץ 428/86 ברזילי נ' ממשלת ישראל , פ"ד מ(3) 505, 559-558 (1986)) , בנסיבות העניין נושא הדבר משקל מכריע לחובת העותרים (ראו והשוו בג"ץ 1451/11 דורון נ' היועץ המשפטי לממשלה (24.5.2011); בג"ץ 962/07 לירן נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 14 (1.4.2007) ). יצוין כי אף העותרים עמדו על כך שביקשו להביא את החומר שבמרכז העתירה דנן בפני הסנגורים של זדורוב, אולם אלה השיבו כי כלל החומר הרלוונטי מצוי בידיהם. חרף רצונם של העותרים לתרום למה שהוא לשיטתם גילוי האמת, חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח-1998 אינו יכול לסייע להתגבר על מכשלה זו העומדת בפניהם (וראו בפרט התנאים הנקובים בסעיף1(ב) לחוק זה, שלפיהם מי שהודיע לרשויות, יראוהו כמי שממילא הושיט עזרה לעניין חוק זה).

העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.