פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
950/02
בפני:
כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופטת ט'
שטרסברג-כהן
כבוד השופטת ד' דורנר
העותרים
:
1.
ועד הורי הרוגי אוקטובר
באמצעות יו"ר ועד מר חסן עאס
2. עדאלה - המרכז המשפטי
לזכויות
המיעוט הערבי בישראל
נגד
המשיב
:
ועדת
החקירה הממלכתית לחקר
התנגשויות
בין כוחות הביטחון
ואזרחים
יהודים וערבים
עתירה
למתן צו על תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה:
כ"ב שבט תשס"ב
(4.2.2002)
בשם
העותרים
:
עו"ד דלאל מרואן
בשם
המשיב
ה:
עו"ד מלכיאל בלס
פסק-דין
1.העותרים משיגים לפנינו על החלטת המשיבה - ועדת החקירה הממלכתית לחקר התנגשויות בין כוחות הביטחון ואזרחים יהודים וערבים (להלן - הועדה) מיום 27.1.02 שלא לחשוף את עדויותיהם של אנשי השב"כ לפניה לדיון פומבי.
בהחלטתה קבעה הועדה כי מתוך עיון בדברי העדים שהובאו בפני אוספי החומר שהיא מינתה עולים טעמים המצדיקים שמיעת העדויות בדלתיים סגורות. עם זאת קבעה הועדה "כי לאחר שמיעת עדויותיהם של העדים הנ"ל, וככל שנמצא שניתן לפרסם חלקים מהם, נחליט על כך".
2.הכלל שנקבע בסעיף 18 לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט1969- (להלן - החוק) הוא של דיון פומבי; עם זאת ניתן לוועדת חקירה שיקול דעת לקיים את דיוניה, כולם או מקצתם בדלתיים סגורות. העותרים לא הניחו את דעתנו שקיימת עילה להתערב בשיקול זה. מתוכן ההחלטה אך ברור הוא שהועדה נתנה את דעתה לשאלה אם יש מקום לשמוע את עדי השב"כ בדלתיים פתוחות והשיבה על שאלה זו בשלילה לפי החומר שלפניה; היא הותירה לעצמה את האפשרות לפרסם חלקים מן העדויות אם בדיעבד יתברר שהדבר אפשרי; בכך איזנה הועדה כראוי בין השיקולים המחייבים גילוי העדויות לבין צרכי הבטחון כפי שהם נראו לה; והעותרים לא הצביעו לפנינו על כל נימוק המצדיק - בגדר החוק - להתערב בשיקול דעת זה.
אשר על כן אנו דוחים את העתירה.
ניתן היום כ"ב שבט תשס"ב
(4.2.2002).
המשנה לנשיא ש
ו פ ט ת ש ו פ ט ת