פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 9509/17 פלוני נ. מדינת ישראל- משרד הבטחון

ניתן ביום

בקצרה

אחר · היתרי שהייה לנשקפת סכנה מחמת שיתוף פעולה עם ישראלעתירה כנגד החלטת ועדת המאוימים לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה עתירה נגד החלטת ועדת המאוימים שדחתה בקשה להיתרי שהייה בישראל מחשש לסכנה לחיים ברצועת עזה. ההחלטה התבססה על מידע מודיעיני וחוות דעת גורמי ביטחון, ונמצאה סבירה. טעות טכנית בפרוטוקול הגלוי לא השפיעה על ההחלטה, שכן הפרטים הנכונים הונחו בפני הוועדה בפרוטוקול החסוי.

העובדות

העותר, תושב עזה, נכנס לאזור בשנת 2014 בהיתר לצורכי מסחר. לטענתו נעצר בעזה והואשם בשיתוף פעולה עם ישראל, ולאחר מכן נעצר בישראל והועבר לעזה. ועדת המאוימים דחתה את בקשתו פעמיים, והעתירה נדחתה לאחר עיון בחומר חסוי.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להתערב בהחלטת ועדת המאוימים שדחתה בקשה להיתרי שהייה בישראל בשל טענת סכנה לחיים ברצועת עזה?

הלכות

  1. 1

    החלטת הוועדה שהתבססה על מידע מודיעיני וחוות דעת גורמי הביטחון והמשטרה, ולפיה אין אינדיקציה למאוימות, היא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה.

    ״קביעתה של הוועדה, אשר התבססה על מידע מודיעני וחוות דעת גורמי הביטחון והמשטרה, כי אין אינדיקציה למאוימות או לסכנה הנשקפת לחיי העותר משהייתו ברצועת עזה, היא החלטה סבירה המעוגנת בחומר החסוי ואין מקום להתערבות שיפוטית בהחלטה זו.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    טעות בפרוטוקול הגלוי לא השפיעה על שיקול דעת הוועדה כאשר הפרטים הנכונים הונחו בפניה בפרוטוקול החסוי.

    ״נחה דעתנו כי בפני הוועדה הונחו הפרטים הנכונים של המשיב וכי התקלה לא השפיעה על שיקול דעתה של הוועדה.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ועדת המאוימים
  • היתר שהייה
  • מאוימות
  • שיתוף פעולה עם ישראל
  • חומר חסוי
  • התערבות שיפוטית
  • רצועת עזה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

גבוה לצדק

בג"ץ

9509/17

לפני:

כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר

כבוד השופט ד' מינץ

כבוד השופטת י' וילנר

העותרים:

1. פלוני

2. פלוני

נ ג ד

המשיבים:

1. מדינת ישראל – משרד הביטחון

2. צבא הגנה לישראל

3. ועדת מאוימים

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:

כ"ז באדר התשע"ח

(14.3.2018)

בשם העותרים:

עו"ד ברוך בן יוסף

בשם המשיבים:

עו"ד שרון הואש-איגר

פסק-דין

השופטת י' וילנר:

1.

לפנינו עתירה כנגד החלטתה של הוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: ועדת המאוימים ) מיום 20.11.2017, לפיה נדחתה בקשת העותר 1 (להלן: העותר ) לקבלת היתרי שהייה בישראל בשל טענותיו כי נשקפת סכנה לחייו ממגוריו ברצועת עזה, על רקע חשדות לשיתוף פעולה עם גורמי הביטחון הישראלים.

2.

העותר, יליד שנת 1973, תושב עזה. העותר ובני משפחתו נכנסו לאזור בשנת 2014. באותו מועד החזיק העותר בכרטיס איש עסקים ( BMC ) וכניסתו לאזור הותרה לטובת מסחר. בעתירה נטען כי העותר נעצר בעזה על ידי שלטון החמאס והואשם בשיתוף פעולה עם מדינת ישראל ונגזרו עליו 10 שנות מאסר, מתוכן ריצה בפועל כ-3 שנים. ביום 6.5.2017 נעצר העותר בעת שהותו בישראל והועבר חזרה לעזה. העותר פנה ביום 26.6.2017 לוועדת המאוימים לבחינת טענותיו בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל. ביום 20.11.2017 החליטה ועדת המאוימים לדחות את בקשתו של העותר. בהחלטה נקבע כי טענותיו של העותר אינן תומכות בבקשתו להיתר שהייה בישראל וכי ניכר כי המניע העיקרי של העותר הוא שיפור יכולת התנועה שלו בישראל לעצמו ולבני משפחתו.

כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו.

3.

העותר טוען בעתירתו כי הוא איש עסקים הגון, בעל משפחה, ללא עבר פלילי אשר נרדף על ידי שלטונות החמאס החושדים בו כי הוא משתף פעולה עם מדינת ישראל, ועל כן נשקפת סכנה לחייו. העותר בקש לאפשר לו להתאחד עם בני משפחתו המצויים ברמאללה.

4.

בעקבות הגשת העתירה הובא עניינו של העותר לפני ועדת המאוימים לבחון מחדש את עניינו. ביום 5.2.2018 ניתנה החלטה חדשה של ועדת המאוימים אשר שבה ודחתה את בקשתו של העותר. בהחלטה צוין בין היתר כי עיון בתנועותיו של העותר בשנים האחרונות מעיד על שימוש בהיתר מסחר שהוענק לו וכן כי העותר לא נמנע ממגע עם השלטונות ברצועה. לעניין המאוימות נקבע, בין היתר גם על סמך חומר חסוי, כי מששוחרר העותר מן המאסר הוא אינו נתון עוד בסכנה.

5.

לאחר מתן ההחלטה החדשה של ועדת המאוימים הגישו המשיבים תגובתם לעתירה. בתגובה נטען כי דין העתירה להידחות בשל היעדר עילה להתערבות בהחלטת ועדת המאוימים, וזאת בהתבסס גם על חומר מודיעיני חסוי.

6.

בדיון שהתקיים לפנינו ביום 14.3.2018 שמענו את טענות הצדדים, ואף קיימנו בהסכמת בא-כוח העותר דיון במעמד צד אחד, במהלכו נמסר לעיוננו החומר המודיעיני החסוי שעמד בפני ועדת המאוימים וכן קיבלנו הבהרות מפי באת כוח המשיבים.

7.

עיינו בחומר החסוי ושוכנענו כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת המאוימים. קביעתה של הוועדה, אשר התבססה על מידע מודיעני וחוות דעת גורמי הביטחון והמשטרה, כי אין אינדיקציה למאוימות או לסכנה הנשקפת לחיי העותר משהייתו ברצועת עזה, היא החלטה סבירה המעוגנת בחומר החסוי ואין מקום להתערבות שיפוטית בהחלטה זו.

8.

לא נעלמה מעינינו טענת העותר כי אין ליתן משקל להחלטת ועדת המאוימים לאור טעויות שנפלו בפרוטוקול הגלוי של הוועדה, כך שנרשם כי העותר הינו רווק, בן 23, תושב שכם אשר החזיק בהיתרי ביקור אסיר בעבר – פרטים אשר אינם מתייחסים לעותר. לעניין זה, הגיבו המשיבים והבהירו כי מחמת תקלה בעריכת הפרוטוקול הגלוי שורבבה לפרוטוקול פסקה שלא הייתה שייכת לעניינו של העותר, ואולם הדיון בפני הוועדה התקיים על בסיס פרוטוקול חסוי שבו נרשמו פרטיו הנכונים של העותר.

נחה דעתנו כי בפני הוועדה הונחו הפרטים הנכונים של המשיב וכי התקלה לא השפיעה על שיקול דעתה של הוועדה. נעיר עם זאת, כי ראוי שטעויות מעין אלה לא ישנו.

לאור האמור אנו דוחים את העתירה אין צו להוצאות.

ניתן

היום, כ"ח באדר התשע"ח (15.3.2018).

המשנה לנשיאה

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1החלטת הוועדה שהתבססה על מידע מודיעיני וחוות דעת גורמי הביטחון והמשטרה, ולפיה אין אינדיקציה למאוימות, היא החלטה סבירה שאין מקום להתערב בה.
  2. 2טעות בפרוטוקול הגלוי לא השפיעה על שיקול דעת הוועדה כאשר הפרטים הנכונים הונחו בפניה בפרוטוקול החסוי.