פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
9512/11
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
העותרים:
1. אבראהים סלימאן חליל עאמר
2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר
נ ג ד
המשיבים:
1. המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית
2. ראש המנהל האזרחי
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
עתירה זו נמחקה לבקשת העותרים משקיבלו את הסעד העיקרי לו עתרו ללא הכרעה שיפוטית, ונותרה לדיון בקשתם לחיוב המשיבים בהוצאותיהם.
1.
במסגרת העתירה ביקשו העותרים להורות למשיבים להנפיק לעותר 1 היתר כניסה לחקלאי במרחב התפר שיאפשר לו לעבד אדמותיו, וכן להורות להם להשיב עניינית ובזמן סביר לבקשה אותה הגיש בעניין זה. כשבעה וחצי חודשים לאחר הגשת העתירה - ולאחר מספר ארכות שניתנו למשיבים להגשת תגובתם משהודיעו כי ניתנו לעותר 1 היתרים זמניים - הגישו המשיבים תגובה מקדמית בה ציינו כי הוחלט להעניק לעותר 1 היתר כניסה קבוע (למשך שנתיים) כמבוקשו ועל כן העתירה מיצתה עצמה. העותרים הסכימו אף הם כי בהינתן האמור יש למחוק את העתירה, וזו אכן נמחקה והאגרה (בניכוי הסכום הנקוב בפרט 33 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007) הושבה לידי העותרים .
כן עמדו העותרים על חיוב המשיבים בהוצאותיהם, ובבקשתם הדגישו, בין היתר, כי העתירה הוגשה לאחר שלא ניתנה לעותר 1 תשובה עניינית לבקשתו למעלה מחמישה שבועות לאחר מועד השימוע שנערך לו (כאשר לפי נהלי המשיבים התשובה צריכה היתה להינתן לו בתוך שבוע); כי ההיתר הזמני ניתן לעותר 1 למעלה מחודש לאחר הגשת העתירה; וההיתר הקבוע ניתן לו כמעט תשעה חודשים לאחר הגשתה.
המשיבים הותירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, אך ציינו כי יש ליתן משקל לכך שהעתירה באה אל פתרונה ללא דיון וכי כחודש לאחר הגשת העתירה ניתן לעותר 1 היתר כניסה (זמני) למרחב התפר, אשר הוארך תוך הותרת העתירה תלויה ועומדת.
2.
לאחר שעיינתי בחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי בשים לב לכך שהעותרים לא קיבלו מענה ענייני לבקשתם טרם הגשת העתירה למרות מספר פניות שנערכו למשיבים בעניין ובהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה (ראו: בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח (4) 217 (1993); בג"ץ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים , פסקה 5 (21.4.2010)), אכן יש מקום לפסוק הוצאות לטובת העותרים. יוזכר כי כאמור לעיל גם המשיבים עצמם לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי לא התקיים קשר סיבתי בין הגשת העתירה ובין קבלת הסעד או כי הגשת העתירה לא היתה מוצדקת מבחינה אובייקטיבית עת הוגשה, ולא התנגדו לחיובם בהוצאות.
אשר לשיעור ההוצאות - בהקשר זה אכן יש ליתן משקל לעובדה שהסעד ניתן לעותרים מבלי שהיה צורך בקיום דיון לפני הרכב שופטים ונחסך הצורך בהכרעה לגופם של דברים, כמו גם לעובדה שההיתר הזמני ניתן לעותר 1 סמוך יחסית לאחר הגשת העתירה ולכך שמדובר בעתירה שאינה מן המורכבות ביותר. כמו כן, העותרים לא הציגו כל טענה לגבי הוצאותיהם בפועל, וממילא גם לא הציגו תשתית ראייתית לביסוס טענה בעניין. בשים לב לכל אלה, ולאחר עיון במסמכים שבתיק, החלטתי כי יש לחייב את המשיבים בשכר טרחת עורך-דין של העותרים בסך של 3,000 ש"ח ובהוצאות משפט בסך של 500 ש"ח. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.
ניתנה היום, כ"ו באלול תשע"ג (1.9.2013).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת