החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 9553/10 לובה כהן נ. הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים התשי"ז

ניתן ביום

בקצרה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון קבע כי העותרים זכאים להוצאות לאחר מחיקת העתירה בהסכמה, שכן הסעד התקבל רק לאחר הגשת ההליך. בשים לב לגילם ולמצבם הבריאותי של העותרים, ולכך שהעתירה לא הייתה מורכבת, נפסקו הוצאות בסך 8,000 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית.

העובדות

העתירה הוגשה לבקשת צו על-תנאי נגד המשיבה לתשלום הפרשים בגין תגמולים רטרואקטיביים שנשלמו לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה על התשלום, נמחקה העתירה והוגשה בקשה לפסיקת הוצאות. המשיבה לא הגיעה להסכמה על סכום ההוצאות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם זכאים העותרים להוצאות לאחר מחיקת העתירה בהסכמה?
  2. 2.מהו שיעור ההוצאות הראוי לפסיקה בנסיבות העניין?

הלכות

  1. 1

    העותרים זכאים להוצאות בגין העתירה שנמחקה, והשאלה שנותרה היא שיעור ההוצאות בלבד.

    ״דומה כי אין מחלוקת ממשית בין הצדדים כי העותרים זכאים להוצאות בגין העתירה שבכותרת״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    יש להתחשב בכך שהעותרים הם ניצולי שואה מבוגרים וחולים, שנאלצו לעתור לאחר פניות רבות שלא הובילו לסעד.

    ״בעניין זה ראיתי להתחשב בכך שמדובר בשלושה עותרים מבוגרים וחולים, ניצולי שואה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הוצאות
  • מחיקת עתירה
  • נכי רדיפות הנאצים
  • פיצוי בעד איחור בתשלום
  • תגמולים רטרואקטיביים
  • צו על-תנאי
  • שכר טירחה
  • ניצולי שואה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בג"ץ

9553/10

בפני:

כבוד הרשמת דנה כהן-לקח

העותרים:

1. לובה כהן

2. שלמה צופן

3. רינה איילון

נ ג ד

המשיבה:

הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים התשי"ז

הוגש הליך

החלטה

לפניי בקשת העותרים לפסיקת הוצאות, שהתבקשה בד בבד עם בקשתם למחיקת העתירה.

העתירה הוגשה ביום 26.12.2010 והתבקש במסגרתה צו על-תנאי שיורה למשיבה ליתן טעם מדוע לא תפעל בהתאם להוראות חוק הקיצבאות (פיצוי בעד איחור בתשלום), התשמ"ד-1984 ותשלם לעותרים את ההפרשים המגיעים להם, בגין התגמולים הרטרואקטיביים אשר שולמו לעותרים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957.

ביום 12.1.2010 הוגשה הודעה מטעם העותרים, במסגרתה נטען כי הצדדים הגיעו להסכמה באשר לתשלום ההפרשים הנדונים. במצב דברים זה, ביקשו העותרים למחוק את העתירה, תוך חיוב המשיבה בהוצאותיהם. בהחלטתי מיום 13.1.2011 הוריתי על מחיקת העתירה; וכן אפשרתי למשיבה להגיב לבקשה לפסיקת הוצאות בצייני כי על-פני הדברים, ונוכח נימוקי הבקשה לפסיקת הוצאות והאסמכתאות שצורפו לה, טוב תעשה המשיבה אם תנסה להגיע להסכמה עם העותרים גם בעניין זה. ביום 31.1.2011 הגישה המשיבה תגובה בה הודיעה כי הניסיון להגיע להסכמה עם העותרים בדבר סכום ההוצאות לא צלח, וכי היא מבקשת להותיר את ההכרעה בבקשה לפסיקת הוצאות לשיקול הדעת של בית-המשפט.

בנסיבות העניין, דומה כי אין מחלוקת ממשית בין הצדדים כי העותרים זכאים להוצאות בגין העתירה שבכותרת בהתאם לאמות המידה החלות על העניין. השאלה שנותרה, אפוא, להכרעה נוגעת לשיעור ההוצאות בלבד. בעניין זה ראיתי להתחשב בכך שמדובר בשלושה עותרים מבוגרים וחולים, ניצולי שואה, אשר נאלצו לעתור לבית המשפט זה על-מנת לקבל תשלומים להם היו זכאים. זאת לאחר שפניות רבות ותכתובות מטעמם באמצעות באת-כוחם בחודשים טרם הגשת העתירה, לא הובילו לקבלת הסעד שניתן רק לאחר הגשת ההליך (ראו והשוו: בג"צ 561/02 סוסק נ' הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם, 5.5.2002); בג"צ 3530/09 חיימוביץ נ' הרשות המוסמכת לפי רדיפות הנאצים (לא פורסם, 25.10.2009)). מאידך גיסא, יש ליתן משקל לכך שמדובר בעתירה שאינה מורכבת במיוחד שנסתיימה זמן קצר מאוד לאחר הגשתה, ללא צורך בכתבי דין נוספים וללא קיום דיון. עוד רואה אני להתחשב בכך שהעותרים לא פירטו בעניין שיעור שכר-הטירחה (להבדיל משיעור הוצאות השליחויות בעטיין צורף תיעוד). יוער כי החלק הארי של האגרה ששולמה בפתיחת ההליך, הושבה לידי העותרים בהתאם להחלטתי מיום 13.1.2011. בהתחשב במכלול השיקולים האמורים, אני רואה לקבוע כי המשיבה תשלם לעותרים הוצאות בסכום כולל של 8,000 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום מתן החלטתי זו ועד מועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ג באדר א'

תשע"א (17.2.2011).

דנה כהן-לקח, שופטת

ר ש מ ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

הלכות

  1. 1העותרים זכאים להוצאות בגין העתירה שנמחקה, והשאלה שנותרה היא שיעור ההוצאות בלבד.
  2. 2יש להתחשב בכך שהעותרים הם ניצולי שואה מבוגרים וחולים, שנאלצו לעתור לאחר פניות רבות שלא הובילו לסעד.