פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
9554/07 - ג'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
1. מחמוד גאנם
2. לילא גאנם
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרים מיום 11.1.08. עניינה של העתירה (מיום 11.11.07) בבקשת העותרים כי יונפק לעותרת 2 (להלן: העותרת) היתר שהייה בישראל, וזאת בעקבות אישור לקבלת מעמד בישראל עבור תושב האזור שניתן לעותרים ביום 6.8.07 על ידי משרד הפנים. ביום 26.11.07 קיבלה העותרת מהמשיב 2 את הסעד המבוקש בעתירה ובעקבות כך, ולבקשת בעלי הדין, נמחקה העתירה בהחלטתי מיום 17.1.08. מכאן הבקשה שלפני לעניין ההוצאות.
2.
לטענת העותרים, השינוי בעמדת המשיב 2 והנפקת ההיתר באו בעקבות העתירה. לפי הנטען, עובר להגשת העתירה פנו פעמים רבות למשיבים בבקשה להנפיק לעותרת היתר כאמור, אך לא זכו לקבל את מבוקשם בטענה לפיה למרות האישור ממשרד הפנים, קיימת מניעה טכנית במחשב המעכבת את הנפקת ההיתר. רק הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד. המשיבים מתנגדים לבקשה. לפי הנטען, העיכוב בהנפקת ההיתר נבע מקיומה של מניעה ביטחונית שהוזנה במערכת הממוחשבת. המניעה הוסרה ביום 25.10.07 וכך התאפשרה הזנת האישור ממשרד הפנים למערכת זו ביום 12.11.07 והיא שהובילה להודעת באת-כוח המשיבים לבא-כוח העותרים מיום 26.11.07, לפיה העותרת יכולה לפנות למנהלת התיאום והקישור לקבלת ההיתר. הלך דברים זה, לטענת המשיבים, התבצע ללא קשר להגשת העתירה, אלא במסגרת הטיפול בבקשה לאיחוד משפחות, שהוגשה על ידי העותרים ביום 26.10.06. בנסיבות אלה, כך נטען, אין מקום לחייבם בהוצאות.
3.
לאחר שעיינתי בחומר שהובא לפני ובטענות בעלי הדין ובשים לב לקריטריונים שנקבעו בפסיקה (ראו:בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)), נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. מוכן אני להניח כי צירוף מקרים הביא לכך כי הסעד ניתן יום לאחר הגשת העתירה (12.11.07) וזאת בלא קשר להגשת העתירה אלא כפועל יוצא של הסרת המניעה הבטחונית כבר ביום 25.10.07. עם זאת, אין לכחד כי השתלשלות האירועים בהליך זה מעוררת קושי, שעה שכעולה מן החומר שלפני עניין המניעה הבטחונית נבחן והוסדר עוד במסגרת אישור משרד הפנים. לאחר קבלת האישור שבה והוזנה למערכת המחשוב מניעה בטחונית, אולם העותרים לא יודעו על כך ונמסר להם כי המ דובר ב"עניין טכני". במצב דברים זה, ובחלוף הזמן, הוגשה העתירה דנן. הגשתה היתה מוצדקת אפוא, ואין להטיל על שכמם את העובדה כי עניינם נפתר לבסוף בלא קשר לעתירה, זאת שעה שהעותרים לא קיבלו מענה מדויק ובשים לב לאישור משרד הפנים בנדון. אשר על כן, שוכנעתי כי קמה עילה לחיוב המשיבים בשכר טרחת עורך-דין בגין הליך זה. אשר לשיעור החיוב, הרי שאין חולק כי ההליך נסתיים באופן מהיר יחסית בלא צורך בדיון ומ דובר
בעתירה שאינה מורכבת. במצב דברים זה, ובאין ראיות נוספות, ישאו המשיבים בשכר טרחת עורך-דין של העותרים בסך של 3,500 ₪ וכן הוצאות בסך 500 ₪ נוספים. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.
ניתנה היום, ה' בניסן תשס"ח
(10.4.2008).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם