פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
9587/07 - ג'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
1. אולגה ביקוב
2. אלכסנדר פרייס
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. משרד הפנים
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרים. עניינה של העתירה (מיום 12.11.07) בבקשת העותרים, כי תינתן לעותר 2, אזרח אוקראינה, אשרת כניסה לישראל במסגרת בקשת העותרת 1 לאיחוד משפחות. בהודעתם מיום 27.1.08, ציינו המשיבים כי הוחלט להעניק לעותר אשרת כניסה לישראל מסוג ב/2 לתקופה של חודש, וזאת בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך 15,000 ₪ להבטחת יציאתו מן הארץ
וזאת במקרה שתידחה הבקשה לאיחוד משפחות. נוכח הודעה זו הגישו העותרים ביום 27.2.08 בקשה למחיקת העתירה תוך חיוב המשיבים בהוצאותיהם. בעקבותיה, החלטתי ביום 2.3.08 על מחיקת העתירה. נותר עניין ההוצאות.
2.
העותרים טוענים כי יש לחייב את המשיבים בהוצאותיהם בגין עתירה זו. לטענתם, הגשת העתירה היא שהביאה לשינוי בעמדת המשיבים ולקבלת הסעד המבוקש, לאחר כשנה בה פניותיהם החוזרות ונשנות למשרדי המשיבים הושבו ריקם. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, לעותר היסטוריה ממושכת של שהייה בלתי חוקית בישראל, הכוללת תקופה של כשלוש שנים, שתחילתה בכניסתו לישראל באשרת תייר התקפה לשלושה חודשים; תקופה נוספת של כחצי שנה שתחילתה בכניסתו לישראל תחת שם אחר; וסופה במעצרו. עוד מציינים המשיבים, כי לאור כלל נסיבות המקרה, ובפרט שלא הומצאו ראיות באשר לקשר בין העותרים קודם לשנת 2006 (וזאת שעה שטענו להיכרות עוד משנת 2002) קיים חשד כבד באשר לכנות הקשר בין העותרים ולמניע בהגשת הבקשה לאשרת כניסה עבור העותר. על כן, טוענים המשיבים כי החלטתם המקורית לדחות את בקשת העותר לאשרת כניסה ניתנה כדין, וכן כי נכונותם לבחון בשנית את בקשת העותרים, לפנים משורת הדין, אינה מצדיקה את חיובם בהוצאות העותרים. עוד טוענים המשיבים כי העותרים לא קיבלו את מלוא הסעד המבוקש בעתירה. על אף אישור כניסת העותר לישראל לתקופה של חודש, לא התחייבו המשיבים אלא לשוב ולבחון את האפשרות להמשיך בטיפול בהסדרת מעמדו של העותר בישראל.
3.
לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין נחה דעתי כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות בהליך זה, להידחות. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)). על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. מן הנסיבות שלפני אכן עולה כי החלטת המשיבים להגמיש את עמדתם, מבלי שחזרו בהם מטענותיהם, ניתנה לפנים משורת הדין, ואין בה לכשעצמה בכדי להצדיק חיובם בהוצאות העותרים. עוד נראה כי הסעד שניתן בעתירה זו אינו שקול לסעד שנתבקש. גם מטעם זה, אין יסוד בהליך זה לחיוב המשיבים בהוצאות.
4.
התוצאה היא אפוא כי דין הבקשה להידחות.
ניתנה היום, כ"ד באלול התשס"ח (24.9.08).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם