בג"ץ 9612/03 התאחדות חקלאי ישראל נ. נציב המים

טענת העותרים היא, כי פסק-דיננו נתפס לטעות בהבנת תוכן העתירה. בבקשה צוטטו פסקאות אחדות מתוך פסק-הדין ופסקאות אחדות מנימוקי עתירתם. בהעמדת אלו מול אלו קיוו הם להראות, כי הנחת פסק-הדין ביחס לתוכן העתירה לא תאמה את תוכן המבוקש בעתירה לאשורו.

אם מסתפקים בעיון בנוסח העתירה גופה יכול להיווצר רושם מוטעה כי הדין עם העותרים. אלא שבעיקרי הטיעון, שהגישו העותרים לקראת הדיון בהתנגדות לצו-על-תנאי, נכללו טענות שלא עלו בקנה אחד עם הנטען בגדר העתירה המקורית. במסגרת הדיון העמדנו את באי-כוח העותרים על חוסר התאמה שבין המבוקש בעתירה לבין טענות שנכללו בעיקרי הטיעון. תשובותיהם לשאלותינו אך החריפו את אי-הבהירות. ההתרשמות הייתה, כי הם פוסחים על שתי הסעיפים, מתלבטים באיזו מן הנוסחאות לדבוק, ונראה כי טרם גיבשו את עמדתם. לאחר דין-ודברים לא קצר הוברר, כי הם נכונים לאמץ נוסחת בקשה מוצעת שעל-פיה תידון ותוכרע העתירה; ונוסחה זו היא שניצבה ביסוד פסק-דיננו.

העותרים הוסיפו וטענו, כי חיובם בהוצאות נובע, להבנתם, מן הטעות שנפלה בפסק-הדין. לפיכך ביקשו כי "נשקול מחדש" את חיובם בהוצאות. דחיית בקשתם לתיקון טעות בפסק-הדין מובילה, מניה וביה, גם לדחיית בקשתם לשינוי החיוב בהוצאות. כדי להפיס את דעתם נוסיף, כי הנוסחה שעל-פיה הוכרעה עתירתם הייתה, בנסיבות העניין, הנוחה ביותר מבחינתם. משמע שאף אילו נדונה עתירתם, על-פי מתכונתה המקורית, היה דינה להידחות.

הבקשה נדחית.