בג"ץ 9659/01 "מקור חיים ארוכים" בע"מ נ. מדינת ישראל - משרד העבודה והרוחה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר ונ' אחיטוב), בו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בעניינם.

1.המבקשים הורשעו, בבית משפט השלום, בעבירה של "ניהול ובעלות מעון שיש בו יותר משני חוסים ללא רשיון", על פי סעיף 2(א) לחוק הפיקוח על מעונות, תשכ"ה1965- (להלן - החוק). הם הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי דחה את טענתם של המבקשים, כי המעון אותו ניהלו הוא בגדר "מוסד רפואי", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, אשר ניהולו פטור מרשיון לפי החוק (יצוין, כי מוסד כזה חייב ברשיון על פי סעיף 25 לפקודת בריאות העם, ובא-כוח המבקשים בבית המשפט קמא הסכימה כי גם רשיון מסוג זה לא ניתן, אך היא טענה שיש לבטל את האישום שכן העבירה שיוחסה למבקשים היא לפי החוק). ראשית, כך קבע בית המשפט קמא, לא קיימו המבקשים את החובה המוטלת עליהם בסעיף 3(ג) לחוק, לפיה על מנהל של מעון הפטור מרשיון להודיע על פתיחתו ועל שינוי שיעשה בו. שנית, כך קבע, לא הוכח שהמעון הנדון הוא אכן "מוסד רפואי" כהגדרתו בחוק. כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את טענתו של המבקש 2, לפיה הוא אינו מנהל המעון, וקבע כממצא עובדתי שיש לראות בו מנהל המקום. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענותיהם של המבקשים, כי העונש שהוטל עליהם - צו המורה על סגירת המעון - אינו עונש ראוי. כעת עותרים המבקשים ליתן להם רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.המבקשים טוענים, בעיקרו של דבר, כי טעה בית המשפט המחוזי כשקבע, שלא הוכח שבמועדים הרלוונטיים, שהו במעון, קשישים סעודיים, שכן עובדה זאת הייתה בגדר עובדה מוסכמת על הצדדים, בבית משפט השלום. לאור זאת, היה על בית המשפט המחוזי לדון בשאלה המשפטית - בה דן בית משפט השלום - האם מעון בו שוהים קשישים סיעודיים הוא בגדר "מוסד רפואי" כהגדרתו בחוק. המבקשים חוזרים על טענתם, כי המבקש 2 אינו מנהל המעון. כן הם, שבים וטוענים, כי לא היה ראוי, במסגרת גזר הדין, להורות על סגירת המעון.

3.דין הבקשה להידחות. טענתו של המבקש 2 כי הוא לא שימש כמנהל המקום נבחנה כבר בשתי ערכאות, ונדחתה על ידן. אין מקום להתערבות בממצא עובדתי זה בערכאה שלישית. לא ראיתי גם מקום להתערבות, בדרגה שלישית, בעונש שהוטל. העונש שהוטל הוא ראוי, בנסיבות העניין, ואם המבקשים מעונינים לשוב ולנהל מעון לחוסים יהא עליהם לפעול לקבלת רשיון כדין. אשר לקביעת בית המשפט המחוזי, כי לא הוכח שבמועדים הרלוונטיים לאישום, הקשישים ששהו במעון הנם קשישים סיעודיים - לא מצאתי כל עילה להתערבות גם בממצא עובדתי זה. אמנם בפסק דינו של בית משפט השלום נאמר כי אין מחלוקת בין הצדדים על כך שבמעון שהו "יותר משני חוסים, זקנים סיעודיים", ברם טענת המבקשים היא כי המעון צריך להיחשב כמוסד רפואי משום שכל השוהים בו היו סיעודיים. הגם שבאת-כוח המשיבה הצהירה, בבית משפט השלום, כי "אין בכוונתה להביא חוות דעת מומחה נגדית, ולא להזמין את המומחה [מטעם המבקשים] לחקירה", הרי כפי שקבע בית המשפט המחוזי, לא הצביעה חוות הדעת של המומחה מטעם המבקשים על כך שבמוסד שהו קשישים סיעודיים בתאריכים הרלוונטיים לאישום . מטעמים אלו, לא מצאתי כי, יש מקום להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי כי אין המדובר במוסד רפואי.

אשר על כן הבקשה נדחית.