בג"ץ 9709/17 אברהם לב נ. המרכז הלאומי לרפואה משפטית

השופט י' אלרון:

1.

העותר הוא אסיר המרצה עונש מאסר בגין עבירות מין חמורות שביצע. עניינה של העתירה, בבקשת העותר להורות למשיב לערוך חוות דעת חדשה, במקום זו שניתנה במסגרת ההליך הפלילי שנוהל בעניינו.

2.

ביום 8.7.2003 הרשיע בית המשפט המחוזי בנצרת (ת"פ 1040/02; סגן הנשיא (כתוארו אז), א' אמינוף והשופטים

ז'

הווארי ו- נ'

מוניץ ) את העותר בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות (שני מקרים), מעשה מגונה בנסיבות מחמירות (מספר מקרים), חטיפה לשם חבלה או עבירת מין, תקיפה לשם ביצוע פשע, כליאת שווא, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף ונהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה.

3.

בכתב האישום מתואר כיצד הבחין העותר בקטינה (בת 9 בעת קרות המעשים) בעת שעשתה את דרכה לבית הספר. לאחר שסירבה להצעתו לעלות לרכבו, אחז העותר בחולצתה בחוזקה, הכניסה בכוח לרכבו, נעל את הדלת ונסע לביתו, שם אנס אותה באכזריות.

4.

הכרעת הדין מבוססת על עדותה של המתלוננת בפני חוקרת הילדים שהוגשה לבית המשפט באמצעות קלטות וידאו. עדות זו, נמצאה מהימנה על-ידי בית המשפט המחוזי, לאחר ששוכנע כי קטינה בגילה של המתלוננת, אינה מסוגלת לבדות פרטים כה רבים מדמיונה, וההתרשמות מהמתלוננת כי חוותה אירוע טראומתי ומשמעותי. לצד עדות המתלוננת, מצא בית המשפט המחוזי סיוע רב לגרסתה – מצבה הנפשי הקשה; שחזור שנעשה עם העותר בביתו; התנהגות העותר במהלך חקירת המשטרה; וכן ממצאים רפואיים שונים, ובכללם חוות דעת שערך המשיב, העומדת במרכזה של עתירה זו.

5.

בעקבות ההרשעה, הטיל בית המשפט המחוזי על המבקש עונש של 14 שנות מאסר בפועל, הפעלת שנת מאסר על תנאי באופן מצטבר, מאסר מותנה, פסילת רישיון לתקופה של שנתיים ופיצוי למתלוננת בסך של 15,000 ש"ח. יצוין, כי במסגרת ערעור שהגישה המדינה לבית משפט זה על קולת העונש (ע"פ 10968/03), נקבע כי עונשו של העותר יוחמר ויעמוד על עשרים שנות מאסר בפועל.

6.

לאחר מתן פסק הדין בערעור, פנה העותר ארבע פעמים בבקשות למשפט חוזר בעניינו, אשר כולן נדחו, תוך שצוין כי הרשעתו נעשתה על-פי דין, וכי בחומר הראיות מצוי סיוע למכביר, אף מעבר לסיוע הנדרש במקרה זה.

7.

במסגרת הליך זה, שב העותר וטוען לפגמים שעלו בחומר הראיות ששימש בסיס להרשעתו. לטענתו, חוות הדעת שהוגשה לבית המשפט המחוזי על-ידי המשיב, לוקה בשגיאות מהותיות, המצדיקות בחינה מחודשת של מסקנות חוות הדעת, ושל מסכת הראיות כמכלול.

8.

דין העתירה להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיב. זאת, מהטעם שאין זו המסגרת הדיונית המתאימה לעורר שאלות מעין אלה, הנוגעות לבחינה מחודשת של מסכת הראיות ששימשה יסוד להרשעה חלוטה. בחינתן של אלה נעשית במסגרת בקשה מתאימה למשפט חוזר, אשר חזקה על העותר, לאחר הגשת ארבעת הבקשות שהוגשו על-ידו בעבר, כי הוא בקי בהגשת בקשה שכזו. עוד יאמר, כי אף לו היה ממש בטענה כי נכון לנהל את ההליך במסגרת דיונית זו, הרי שעתירה מסוג זה דינה להידחות על הסף. זאת, לאור השיהוי הניכר בפניית העותר עתה, למעלה משלוש שנים לאחר שהתקבלה תגובת המשיב בבקשתו להמצאת חוות דעת רפואית עדכנית, כאשר בזמן זה הגיש העותר בקשה נוספת למשפט חוזר, אשר נדחתה, כאמור. עוד יודגש, כי העתירה אינה מגלה כל עילה להתערבותנו, נוכח העובדה כי עניינו של העותר, ובתוך כך גם טענותיו במסגרת עתירה זו, שבו ונדונו לפני הערכאה הדיונית ולפני בית משפט זה במספר הזדמנויות, ונדחו לגופן.

9.

אשר על כן, העתירה נדחית בזאת.