בג"ץ 9715/06 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

השופטת

ד' ברלינר:

עניינה של עתירה זו בבקשת העותרת לביטול פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בחיפה, אשר חייבה בקבלת גט מידי המשיב, וכן ביטול החלטתו של בית הדין הרבני הגדול לדחות את ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי.

העותרת והמשיב (להלן: המשיב ) נשאו זה לזו בנישואים אזרחיים בקפריסין ב- 1991. מנישואים אלו נולדה להם כעבור שנתיים ילדה. בשלהי שנת 2005, משעלו היחסים על שרטון, הגיש המשיב תביעה להתרת הנישואים לבית הדין הרבני האזורי בחיפה (להלן: בית הדין האזורי ). בית הדין האזורי קבע כי מאחר והמשיב הוא "כהן", ובעת שנישא לעותרת היתה היא כבר גרושה, הרי שנישואים אלו הם נישואי איסור. בנוסף, לאור העובדה כי הנישואין היו אזרחיים בלבד, הרי שאלו נישואי ספק, וזו לכשעצמה עילה לצד המעוניין בכך לדרוש גט. לפיכך קבע בית הדין האזורי כי על העותרת לקבל גט מידי המשיב.

על החלטה זו של בית הדין האזורי ערערה העותרת בפני בית הדין הרבני הגדול ("בית הדין הרבני הגדול"). בערעורה טענה כי לא הוכח בפני בית הדין האזורי כי המשיב הוא אכן "כהן". הצדדים לא ידעו כי הוא "כהן" כשנישאו, ובחירתם להינשא בנישואים אזרחיים לא היתה בשל עובדה זו. יתרה מזאת - הצדדים אף נישאו בנוסף כדמו"י, בפני חברים רבים בחצר ביתם בתמרת. אל החתונה באו כחתן וכלה, והמשיב קידשה בכל הדרכים המנויות במסכת קידושין. הקביעה כי המשיב הוא "כהן" נעשתה על סמך תיק הגירושין הקודם של המשיב, אשר הוגש לבית הדין האזורי במעמד צד אחד, ומבלי שלעותרת ניתנה הזדמנות לחקרו בעניין. לפיכך, דינה של הקביעה כי הנישואים הם נישואי איסור, להתבטל.

בית הדין הגדול קבע כי הקביעה כי המשיב הוא "כהן" בתיק הגירושין הקודם היא קביעה מפורשת וברורה, וכי היא מהווה מעשה בית דין, אשר לו תוקף של פסק דין, ועל כן דין ערעורה של העותרת להידחות.

על החלטה זו של בית הדין הגדול הגישה העותרת עתירה זו. בעתירתה, חוזרת העותרת על טענותיה דלעיל, ומבקשת כי בית משפט זה יורה על ביטולן של החלטות בית הדין הרבני.

דינה של העתירה להידחות על הסף. כידוע, אין בית-משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטות בית-הדין הרבני ואין הוא מתערב בהן בדרך-כלל, לא כל שכן באלה העוסקות בגרעין סמכותו של בית הדין הרבני, ענייני נישואין וגירושין. התערבותו תעשה במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי (ראו בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים (טרם פורסם), בג"ץ 1842/92 נעמי בלויגרונד נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים , פ"ד מו(3) 423).

בענייננו, לא הביאה העותרת ראשיתו של נימוק מדוע על בית-משפט זה להתערב בפסיקתו של בית הדין הרבני, אשר קבע על פי סמכותו הקבועה בחוק. טענותיה נשמעו בפני ערכאת הערעור, אשר החליטה את אשר החליטה, ויומה בבית המשפט ניתן לה. העובדה כי לא היתה מרוצה מהחלטתה של ערכאת הערעור אין בה כדי לפגוע בעיקרון סופיות הדיון, בו מסרבת כנראה העותרת להכיר.

אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף.