בג"ץ 9727/04 ח"כ ד"ר אחמד טיבי נ. מנכל רשות שדות התעופה

בפני בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.

1.עניינה של העתירה היא בקשת העותר להבהיר מדוע לא נעשה שימוש בשפה הערבית בשלטי נתב"ג 2000 וכן מדוע לא יבטל המשיב 1, מנכ"ל רשות שדות התעופה, את החלטתו להשתמש לצורך כך רק בשפות עברית ואנגלית. העתירה הוגשה ביום 27.10.04. לטענת העותר, חרף פנייה מוקדמת שלו אל המשיב 1 לפעול להוספת שילוט בשפה הערבית, הן ביום 19.9.04 והן ביום 27.9.04, לא ראו המשיבים לפעול בעניין. לפי הנטען, תשובה ראשונה לפניותיו נתנה על ידי המשיבים רק ביום 27.10.04, היום בו הוגשה העתירה, ואף בתשובה זו לא ניתן מענה לעניין הנדון אלא רק הובהר הטעם בגינו נמנעים המשיבים מלהוסיף כיתוב כמבוקש. ביום 14.12.05, הודיע העותר כי המשיב 1 אמנם מילא אחר התחייבותו להוסיף לשלטים כיתוב בערבית, אולם נוכח העובדה כי הדבר נעשה רק בעקבות הגשת העתירה, הרי שלטענתו, יש לחייב את המשיבים בהוצאותיו.

2.המשיב 2 טוען כי העתירה היתה מוקדמת במובן זה שהעותר מיהר להביא עתירתו בפני בית המשפט למרות שהובא לידיעתו כי המשיב 2 מתכוון לנקוט צעדים לשיפור השירות. כמו כן, לטענת המשיב 2, המבקש השהה את בקשתו בעניין בכך שהמתין לסיום עבודות הבניה ופתיחת הטרמינל בטרם פנייתו, למרות הזמן הרב בו הוקם הטרמינל. זאת ועוד, לפי הנטען, שינוי השילוט נעשה ללא קשר לפניית המבקש ואף לא נדרש לצורך כך דיון כלשהו בפני בית המשפט.

3.לאחר שעיינתי בעתירה, ובטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אין לקבל את טענת המשיב 1 לעניין שיהוי שחל לכאורה בהגשת העתירה, שכן לא היה זה מתפקידו של העותר לבחון מקרוב את העבודות המבוצעות בנתב"ג 2000. בעיית הכיתוב בשפה הערבית הובאה לידיעתו מכתבת עיתון שהתפרסמה סמוך לפנייתו למשיב 1. כמו כן, המשיב 1 לא צירף לתגובתו אסמכתא כלשהי התומכת בטענה כי עובר להגשת העתירה הובטח לעותר שנושא השילוט יוסדר ואף לא לכך שהוא פעל לשינוי השילוט ללא קשר לפניית המבקש. מכול מקום גם אם כך הדבר, ואיני נדרשת להכריע בעניין זה, אין ספק כי הגשת העתירה האיצה את ההליך ותרמה להסדרת העניין. מכאן, שיש לחייב את המשיב 1 בהוצאותיו של העותר. יחד עם זאת, נוכח העובדה שהמשיב 1 פעל תוך שיתוף פעולה מלא עם העותר על מנת להגיע לפתרון מוסכם, וכן בהתחשב בכך שהעתירה לא נדונה לגופה בפני בית המשפט, יחויב המשיב 1 בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום החלטה זו ועד לתשלום בפועל. אין עילה לחייב את המשיב 1 בהוצאות בגין עתירה זו, והבקשה לפסיקת הוצאות נגדו נדחית.