בג"ץ 9748/07 הינד אבו לבן נ. שר הפנים

1.

לפני בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות. עניינה של העתירה (מיום 15.11.07) בבקשת העותרים לאשר את בקשת העותרת 1 לאיחוד משפחות עם בעלה, העותר 2 (להלן: העותר), תושב האזור, וכן כי תחודש אשרת שהייה א-5 לעותר. ביום 26.2.08 הודיעו המשיבים כי לאחר בחינה מחודשת, אין מניעה ביטחונית או פלילית בעניינם של העותרים, ועל כן אושרה בקשת העותרים לאיחוד משפחות. לבקשת העותרים, החלטתי ביום 11.3.08 למחוק את העתירה. מכאן הבקשה לעניין ההוצאות.

2.

העותרים טוענים כי יש לחייב את המשיבים בהוצאותיהם בגין עתירה זו. לטענתם, הגשת העתירה היא שהביאה לשינוי בעמדת המשיבים ולקבלת הסעד המבוקש, לאחר שבקשתם להאריך את אשרת השהייה של העותר סורבה מנימוקים של מניעה פלילית וביטחונית. עוד טוענים העותרים, כי לאור כך שזוהי עתירתם השלישית באותה סוגיה, כאשר שתי העתירות הקודמות הסתיימו באופן דומה לעתירה דנן, יש להטיל על המשיבים הוצאות לדוגמא. המשיבים מותירים את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, אולם מציינים כי העניין שעמד במרכז העתירה בא על פתרונו בשלב דיוני מוקדם, וכן כי העותרים לא פירטו את הוצאותיהם בפועל בגין העתירה.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)). על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד. בתגובת המשיבים לבקשה מצוין כי במסגרת גיבוש עמדתם באשר לעתירה התבקשה מגורמי הביטחון התייחסות מחודשת לעניינם של העותרים, שבעקבותיה הוחלט על היעתרות לבקשתם לאיחוד משפחות. מכאן, מסתברת המסקנה לפיה עצם הגשת העתירה היא שהובילה לקבלת הסעד המבוקש. כן נתקיימו יתר התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה לחיוב בהוצאות.

4.

במצב דברים זה, דין הבקשה לפסיקת הוצאות להתקבל. המשיבים ישאו בשכר טרחת עו"ד העותרת בסך של

7,000 ₪ וכן בהוצאות בסך של 500 ₪ נוספים. סכומים אלו נקבעו בין היתר בשים לב להיות עתירה זו שלישית בעניינם של העותרים כמו גם בשים לב לסיום ההליך בלא צורך בקיום דיון לגופה של העתירה. סכומים אלו ישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום מתן החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.