פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 9762/09 איסתיקלאל אלאשקר נ. שר הפנים

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העליון דחה על הסף עתירה לאיחוד משפחות ולהארכת רישיון שהייה מסוג א/5 של תושב רשות פלסטינית. נקבע כי בית המשפט לענינים מינהליים מוסמך לדון בסעדים המבוקשים ולכן קיים סעד חלופי. לפיכך אין מקום לעתירה בבג

העובדות

העותרת היא אזרחית ישראלית והעותר תושב הרשות הפלסטינית, שנישאו בשנת 1987. לעותר ניתן בשנת 2001 רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 שהתחדש מדי שנה. בשנת 2009 נדחתה בקשת העותרים להארכת הרישיון בנימוק כי לא השתכנעו ממרכז החיים, ובעקבות כך הוגשה העתירה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לדחות על הסף עתירה לאיחוד משפחות ולהארכת רישיון שהייה כאשר קיים סעד חלופי בבית המשפט לענינים מינהליים?

הלכות

  1. 1

    משבידי העותרים סעד חלופי על דרך פנייה לבית המשפט לענינים מינהליים, דין העתירה להידחות על הסף.

    ״משבידי העותרים סעד חלופי על דרך פנייה לבית המשפט לענינים מינהליים, דין העתירה להידחות.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • איחוד משפחות
  • בית משפט לענינים מינהליים
  • סעד חלופי
  • מרכז החיים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה

לצדק

בג"ץ

9762/09 - א'

בפני:

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופטת מ' נאור

כבוד השופט נ' הנדל

העותרים:

1. איסתיקלאל אלאשקר

2. זהיר אלאשקר

נ ג ד

המשיבים:

1. שר הפנים

2. משרד הפנים

3. הלשכה למנהל אוכלוסין

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותרים:

עו"ד אחמד רעד

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.

בעתירה זו מבוקש להוציא צו על תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יעתרו לבקשת איחוד המשפחות שהגישו העותרים ומדוע לא יעניקו מעמד של קבע בישראל לעותר 2 (להלן – העותר). לחלופין, מתבקשים המשיבים לנמק מדוע לא יאריכו את רישיון השהיה מסוג א/5 שהוענק לעותר. בנוסף מבקשים העותרים צו ביניים המורה למשיבים שלא לגרש את העותר מהארץ עד להכרעה בעתירה.

2.

העותרת 1 (להלן – העותרת) הינה אזרחית ישראלית, ילידת 1966, המתגוררת בעיר טירה שבמשולש. העותר הינו תושב הרשות הפלסטינית. בשנת 1987 נישאו העותרים ונולדו להם שני ילדים. לאחר נישואיהם הגישו העותרים בקשה לאיחוד משפחות בלשכת מינהל האוכלוסין בנתניה. העותר קיבל אישורי כניסה לישראל ובשנת 2001 ניתן לו רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 (להלן – הרישיון), אשר התחדש מדי שנה. בסוף שנת 2008 פנו העותרים למשיבים בבקשה להארכת הרישיון. במכתב מיום 21.9.2009 נמסר לעותרים כי בקשתם להארכת הרישיון נדחתה. הנימוק שמסרו המשיבים היה כי "לא השתכנעו ממרכז החיים". בעקבות החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. הסעדים המבוקשים בעתירה מבוססים על סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 ועל חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. לפי הוראת סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, ופרט 12 לתוספת הראשונה לאותו חוק, מוסמך בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים, לדון בעתירה וליתן את הסעדים המבוקשים בה (ראו בג"ץ 6644/09 פריחאת נ' משרד הפנים (טרם פורסם) ורבים אחרים). משבידי העותרים סעד חלופי על דרך פנייה לבית המשפט לענינים מינהליים, דין העתירה להידחות.

4.

העתירה נדחית על הסף בלא שנתבקשה תגובה.

ניתן היום, כ' בכסלו התש"ע (7.12.09).

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

הלכות

  1. 1משבידי העותרים סעד חלופי על דרך פנייה לבית המשפט לענינים מינהליים, דין העתירה להידחות על הסף.