בג"ץ 9797/09 אלא'א זוואהרה נ. שר הפנים

דין בקשת העותרת לפסיקת הוצאות לטובתה להתקבל.

המשיב הותיר את הבקשה לפסיקת הוצאות לשיקול-דעת בית-המשפט. בהתחשב בכך, דומה שאין חולק כי העתירה השיגה את יעדה, וכי הגשת ההליך שבכותרת והחלטת הרכב השופטים מיום 25.1.2011 הם שהובילו לקבלת הסעד בזמן ובאופן בו ניתן. בהתייחס לטענות המשיב יצוין כי בפסיקתו של בית-משפט זה כבר נקבע כי עצם העלאת הטענה לפיה הסעד ניתן לעותרת "לפנים משורת הדין", אין בה כדי להקים למשיב חסינות מפני חיוב בהוצאות - הן בהתחשב בכך שהשיקול ההומניטארי הוא חלק מהדין; והן בהתחשב בכך שבנסיבות העניין, המשיב ראה להסכים לסעד שהתבקש רק לאחר הדיון שהתקיים במעמד הצדדים ובעקבות החלטת הרכב השופטים בסיומו (ראו והשוו: בג"צ 9170/07 מנאצר נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית (לא פורסם, 15.5.2011)). לשם השלמת התמונה יוער כי לא ראיתי ליתן משקל לטענה בדבר אי מיצוי ההליך המנהלי שהעלה בא-כוח המשיב בתגובתו לבקשה לפסיקת הוצאות. זאת, בהתחשב בכך שהטענה האמורה לא הועלתה במסגרת התגובה המקדמית לגוף העתירה; ובהתחשב בכך שמהחומר המצוי בתיק עולה כי עניינה של העותרת נדון לפני הוועדה המקצועית הרלוונטית עובר להגשת העתירה, וכי העותרת פנתה לגוף המנהלי המוסמך טרם הגשת ההליך.

אשר לשיעור ההוצאות – מחד גיסא , ראיתי להביא בחשבון את מהות העניין הנדון בעתירה; הזמן שחלף מאז הגשת העתירה ועד קבלת הסעד; כתבי-בית-הדין שהוגשו בהליך; וקיומו של דיון לפני הרכב שופטים. מאידך גיסא , יש להתחשב בכך שהעתירה נמחקה ללא צורך בהכרעה שיפוטית לגוף הדברים, וכי העותרת לא הציגה טיעונים וראיות לעניין שיעור הוצאותיה (יצוין כי העותרת קיבלה פטור מתשלום אגרה בפתח ההליך).

בהשימי לנגד עיניי את כל אלה, אני רואה לקבוע כי המשיב יישא בשכר-טרחת עורכי-דין העותרת בסך 8,500 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום המצאת החלטתי זו ועד ליום התשלום בפועל.