בג"ץ 9807/02 עודה אל דידל נ. ראש הממשלה

השופט א' ריבלין:

העותר 1 הוא אזרח ישראל ואילו העותרת 2 היא תושבת האזור. השניים נישאו בשנת 1999. העתירה שלפנינו מכוונת כנגד החלטת המשיבים שלא לטפל בבקשתם לאיחוד משפחות בישראל, בגין החלטת הממשלה מיום 12.5.02.

המשיבים הודיעו, בתגובה מקדמית מטעמם מיום 24.12.02, כי בקשת העותרים לאיחוד משפחות לא טופלה עקב החלטת הממשלה, לפיה עד לגיבוש מדיניות כוללת לעניין איחוד משפחות, לא תטופלנה בקשות חדשות לאיחוד משפחות עם תושבי הרשות הפלסטינית.

בהודעה מעדכנת שהוגשה לבית משפט זה, הודיעו המשיבים כי בשלב מאוחר יותר הוחלט להחזיר לטיפול בקשות איחוד משפחות שהוגשו טרם החלטת הממשלה, ואשר טרם הוכרעו לגופן. בהתאם למדיניות זו הוחזרה גם בקשת העותרים לטיפול, ונדונה לגופה. ביום 12.8.03, כך הובהר בהודעה המעדכנת, הוחלט לדחות את בקשת העותרים בגין עבירת ביגמיה. עוד ציינו המשיבים כי העותר זומן לשימוע מספר פעמים בשנת 2003, אך לא שיתף פעולה ולא הופיע במשרדי המשיב 2.

מן האמור לעיל עולה כי העילה שעמדה בבסיס העתירה, לאמור אי טיפול בבקשה עקב החלטת הממשלה מיום 12.5.02, התייתרה, ולפיכך דין העתירה להימחק. ככל שהעותרים חפצים לתקוף, אם בכלל, את ההחלטה החדשה שהתקבלה בעניינם, רשאים הם להגיש עתירה חדשה בנדון. למותר לציין כי בטרם פנייה מחודשת לבית משפט זה, מוטב להם לעותרים כי ימצו את טענותיהם אל מול המשיבים.

העתירה נדחית, אפוא. צו הביניים שניתן יתבטל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.