בג"ץ 9820/08 פלוני נ. משרד ראש הממשלה-מזכירות הממשלה

השופט ע' פוגלמן:

1.

אבי העותרים הוא סייען שהוכר בחודש נובמבר 1990 כזכאי לסיוע המנהלה הביטחונית לסיוע בשירות ביטחון כללי (להלן: המנהלה ). האב נישא לאזרחית ישראל בשנת 1991, והשניים הביאו לעולם חמישה ילדים (הם העותרים כאן). עד לחודש יולי 2003, ניתן לאב סיוע כלכלי במסגרת טיפול שיקומי במטרה להקל על קליטתו בישראל. בין היתר, סייעה המנהלה לאב ברכישת דירה בעיר יפו. בחודש יוני 2003 הסתיים הטפול השיקומי באב. מאז חודש יולי 2003, מקבל האב סיוע עתי בסך 500 ש"ח כ"הוקרה על תרומתו הביטחונית למדינת ישראל". בנוסף, קיבל האב סיוע כספי מהמנהלה לטובת חינוך ילדיו, ובכלל זה תשלומים לקייטנות ולגני ילדים, בסך כולל של כ-160 אלף ש"ח. סיוע זה הופסק בחודש יוני 2007, לאחר שהורי העותרים התגרשו והעותרים עברו למשמורת בלעדית של אימם. יצוין כי העותרים והאם ממשיכים להתגורר בדירה שנרכשה

בסיוע משמעותי של המנהלה שניתן לבני הזוג במהלך נישואיהם.

2.

העותרים ואימם – המיוצגים באמצעות הלשכה לסיוע משפטי – פנו למשרד הביטחון, בבקשה לקבל הסבר מדוע הופסק הסיוע הכלכלי שניתן להם. במכתב תשובה מטעם המנהלה, נכתב כי הסיוע שניתן למשפחה בעבר היה מכוח זכאותו של האב, והופסק – בהתאם לכללי המנהלה – עם ניתוק הקשר בין העותרים לבין אביהם. עוד צוין כי האם והעותרים מתגוררים בדירה שנרכשה בעזרת המנהלה, ולא בשכירות – כפי שנטען על-ידם בפנייתם. העותרים ביקשו לקבל לידם את החלטת הממשלה ב/118, שמכוחה פועלת המנהלה, כדי לבחון אם הפסקת הסיוע הכלכלי אכן נעשתה בהתאם לקריטריונים הרלוונטיים. האגף לפניות הציבור במשרד ראש הממשלה השיב לעותרים, במכתב מיום 11.6.2010, כי מדובר במידע חסוי שלא ניתן להעבירו לעיונם.

3.

בעקבות זאת הוגשה העתירה דנן, שבגדרה מבקשים העותרים לחדש את הסיוע הכלכלי שניתן לעותרים, מכוח זכאותו של אביהם. עוד הם מבקשים לחשוף בפניהם את החלטת הממשלה ב/118, שמכוחה פועלת המנהלה, ובהתאם להוראותיה הופסק הסיוע האמור. עקב שביתת הפרקליטים בחודש דצמבר 2010, לא התייצבו ב"כ המשיבים לדיון שהתקיים בעתירה, ובתום הדיון, ניתן צו על-תנאי בעתירה.

4.

בכתב התשובה, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות, הן על הסף, הן לגופה. בעניין הפסקת הסיוע הכלכלי נטען כי העותרים לא מיצו את ההליכים העומדים לרשותם, שכן לא פנו לנציב קבילות הסייענים במשרד ראש הממשלה. יוער כי בעקבות הגשת כתב התשובה, פנו העותרים לנציב קבילות הסייענים בבקשה לחידוש הסיוע הכלכלי, אך ניתנה להם תשובה שלילית, ברוח האמור בכתב התשובה. גם לגופם של דברים, סבורים המשיבים כי אין עילה להתערב בהחלטת המנהלה. הסיוע שניתן לעותרים, ניתן להם מכוח זכאותו של אביהם. משנותק הקשר בינם לבין אביהם, והם אינם סמוכים עוד על שולחנו, הופסק הסיוע בהתאם לנוהלי המנהלה. עוד צוין בתשובה כי אימם של העותרים הקימה תא משפחתי חדש, ואף הוציאה צו הרחקה נגד אביהם של העותרים. לכתב התשובה צורף עותק מהחלטת הממשלה ב/118, ובכך – לשיטת המשיבים – התייתר הסעד השני שנתבקש בעתירה. המשיבים הדגישו בתשובתם כי לא ניתן לחשוף בפני העותרים את הקריטריונים לסיוע שהם חסויים.

5.

במסגרת דיון שהתקיים לפנינו, הסכימו העותרים כי נעיין, במעמד צד אחד, בקריטריונים החסויים שאליהם התייחסו המשיבים בתשובתם. לאחר שעיינו בחומר החסוי שהוצג לנו במעמד צד אחד, נחה דעתנו כי הטיפול בעניינם של העותרים עולה בקנה אחד עם הקריטריונים האמורים. זאת בשים לב לכך שהסיוע לעותרים ניתן אך כנלווים; נוכח גירושי הורי העותרים; ניתוק הקשר בין העותרים לאביהם; מגורי העותרים עם אימם בדירה שנרכשה מכספי סיוע של המנהלה, וכלל נסיבות העניין. אשר על כן, לא מצאנו כי קמה עילה להתערבותנו בהחלטת המשיבים להפסיק את הסיוע הכלכלי. זאת, בין היתר נוכח שיקול הדעת הרחב המסור למנהלה בקביעת אופי הסיוע והיקפו הניתן לסייענים ולבני משפחותיהם (השוו: בג"ץ 4458/03 פלונים נ' ראש הממשלה , פסקאות 9-7 (לא פורסם, 22.6.2005); בג"ץ 4829/98 פלונים נ' ראש הממשלה (לא פורסם, 20.6.1998)). גם בטענות האחרות שהעלו העותרים לא מצאנו ממש.

העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.