בג"ץ 9854/01 אוסמה חנון נ. שירות בתי סוהר

המבקש מרצה מאז 10.6.01 עונש מאסר של 21 חודשים לאחר שהורשע בעבירות של חבלה גופנית חמורה, גרימת נזק לרכוש בזדון ואיומים. במסגרת הנוהל שלפיו פועל המשיב 1 (להלן: שירות בתי-הסוהר) בהחליטו אם לאשר חופשות לאסירים, סווג המבקש כאסיר המשתייך לקטגוריה ב1-, המצריכה קבלת אישור מטעם המשיבה 2 (להלן: המשטרה) בטרם תאושר לאסיר חופשה. המבקש, שטרם יצא לחופשה מאז נאסר, עתר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כנגד ההחלטה שלא להתיר לו לצאת לחופשה. עתירתו נדחתה בתאריך 5.9.01.

בתאריך 5.12.01 עתר המבקש בשנית לבית-המשפט המחוזי כנגד ההחלטה שלא להתיר לו לצאת לחופשה.

עתירתו נדחתה אף הפעם לאחר שבית-המשפט המחוזי קבע כי עמדת שירות בתי-הסוהר היא סבירה. וכך הסביר בית-המשפט המחוזי את החלטתו:

המשטרה מתנגדת לכך [שהמבקש יצא לחופשה] בתוקף רב. על פי הרישומים הפליליים של [המבקש] הוא מקיים חיי עבריינות מגיל צעיר... על פי המידע שהונח בפני מעורב [המבקש] במאבקים בין עבריינים וצפויה סכנה לבטחונו האישי אם ייצא לחופשה.

הייתי מגדיר את אמינות המידע כבינונית... גם אם [המבקש] מוכן לקחת על עצמו סיכונים הכרוכים ביציאתו לחופשה רשאים גורמי השב"ס לסרב לבקשתו.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור. עיקר טענת המבקש היה, כי נוכח העובדה שבית-המשפט המחוזי הגדיר כבינונית את אמינות המידע הקיים בידי המשיבים בדבר הסכנות הטמונות ביציאת המבקש לחופשה, היה על בית-המשפט המחוזי לערוך איזון בין זכותו של המבקש לצאת לחופשה לבין האינטרס בהגנה עליו ועל שלום הציבור, ולקבוע כי יש לאפשר למבקש לצאת לחופשה, למצער בתנאים מגבילים. עוד ציין המבקש, כי אין יסוד לחששם של המשיבים מפני התנכלות לו, וכי היה משוחרר תקופה ארוכה טרם מאסרו הנוכחי, שבמהלכה לא היה כל ניסיון לפגוע בו.

מנגד, שירות בתי-הסוהר התנגד לבקשה וטען, כי כעולה מן החוק, לאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשות, וכי פריווילגיה זו כפופה לחובת השירות להגן על האסיר ועל ביטחון הציבור. שירות בתי-הסוהר טען עוד, כי ברשות המשטרה קיים מידע, שממנו עולה כי קיימת סכנה לחייו של המבקש אם יצא לחופשה וזאת בשל היותו מעורב בסכסוך רצחני בין כנופיות עבריינים ביפו, שגבה לאחרונה מספר קורבנות. עוד נטען, כי המבקש נורה בעבר במסגרת אירוע, אשר המשטרה חושדת כי היה מתוכנן, וכי אירוע זה מחזק את החשש מפני יציאת המבקש לחופשה.

יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור.

אכן, התוצאה הגלומה במניעת המבקש מלצאת לחופשות היא קשה. עם זאת, ברי כי עמדת המשיבים היא סבירה. זאת, בנסיבות העניין, שבהן קיים מידע ממשי - שהמבקש לא חלק על עצם קיומו - שלפיו נשקפת סכנה לחיי המבקש, כמו גם לשלום הציבור.

משכך, אין עילה להתערבות בית-משפט זה בהחלטת בית-המשפט המחוזי, וממילא אין הצדקה למתן רשות ערעור.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית איפוא.