בג"ץ 9856/01 ד"ר שמואל סעדיה נ. ראש הממשלה - מר אריאל שרון

בפניי בקשה להקדמת הדיון בעתירה שבכותרת. הבקשה באה לאחר בקשה קודמת, אשר בעקבותיה הוקדם הדיון מיום 2.10.02 ליום 18.9.02. מתברר כי במועד החדש קבוע לעותר דיון בבית משפט אחר, ועל רקע זה מבקש העותר שינוי במועד הדיון. כן טוען העותר, כי קיום הדיון במועד שנקבע עלול להפוך את העתירה לאקדמית ותיאורטית, ועל כן הוא מציע מועדי דיון במהלך החודש הקרוב.

אשר להקדמת הדיון המבוקשת, בפועל, גם עתה, איני רואה הצדקה להעתר למבוקש. ראשית, לא שוכנעתי כי החשש שהעתירה תיהפך לתיאורטית, אם מועד הדיון לא ישונה, הינו חשש משמעותי, המעוגן בעובדות ממשיות, ומה גם שמתברר כי גם בחלוף כששה חודשים מיום הגשת העתירה, לא הפך הנושא לאקדמי. לעניין זה, אף לא הצביע העותר על כל שינוי מהותי בנסיבות בין המועד בו הוגשה העתירה, לבין המועד הנוכחי. יש להעיר עוד, כי לכאורה אין בעובדות שנטענו בבקשות להקדמת דיון כדי להשפיע, במידה כלשהי, על הסעד העיקרי המבוקש, הנוגע לפנייה של מדינת ישראל לבית המשפט הבינלאומי בהאג. שנית, אין העתירה מעלה עניין אשר במשקלו ובמהותו מצדיק את העדפתה, בקביעת מועד דיון, על פני התיקים הרבים האחרים שבפניי בית המשפט. לעניין זה יש להעיר, כי בשלב זה לא ניתן צו על תנאי בעתירה (וראו עוד לעניין זה בהחלטת כב' השופטת פרוקצ'יה מיום 20.4.02).

עם זאת, ככל שמועד הדיון שנקבע (18.9.02) אינו מתאים לעותר, אין מניעה לשנות מועד זה, ולהחזיר לתוקפו את המועד המקורי שנקבע (2.10.02). היומן ישנה את מועד הדיון כאמור. בכפוף לכך, הבקשה נדחית.